יש פרשות שבמבט ראשון נראות כמו חומר גלם מושלם לדרמת פשע תקופתית, אבל במבט שני הן אומרות משהו עמוק יותר על מעמד, על תשוקה ועל המחיר של חיים בקרבת כוח. "הליידי", הסדרה החדשה מבית רשת ITV, אינה רק שחזור של רצח שזעזע את בריטניה בראשית שנות האלפיים. היא גם דיוקן של אישה שניסתה להמציא את עצמה מחדש דרך העולם הנוצץ ביותר שאפשר לדמיין - ונמחצה בין פנטזיה למציאות.
דרמת אמת על מלבישה הדוכסית, מערכת יחסים הרסנית ורצח אחד. "הליידי"
בסדרה מגלמת נטלי דורמר ("שושלת טיודור", "משחקי הכס") את שרה פרגוסון, ומיה מק'קנה-ברוס ("איך לעשות סקס", "תעלומת שבעת המחוגים") מגלמת את ג׳יין אנדרוז - צעירה ממעמד הפועלים שהגיעה מהפריפריה האנגלית אל לב הממסד המלכותי, ואז הידרדרה עד לספסל הנאשמים בבית המשפט אולד ביילי. לא במקרה תיארה יוצרת הסדרה דבי או'מאלי את "הליידי" כ"אגדה רעילה". זה בדיוק סוג הסיפור שבו החלום החברתי לא רק מתפורר, אלא מתהפך על מי שנאחזה בו.
מעיירת חוף אפרורית אל שערי הארמון
אנדרוז נולדה באפריל 1967 בקליתורפס שבלינקולנשייר, למשפחה ממעמד הפועלים. אביה עבד כנגר ואמה כעובדת סוציאלית. היא הייתה תלמידה טובה, אך מצבה הכלכלי של המשפחה היה רעוע, ובשל חובות נאלצו הוריה לעבור לגרימסבי, עיר נמל בצפון-מזרח אנגליה ששגשגה בעבר בזכות תעשיית הדיג והמסחר הימי, אך עם דעיכת הענף חוותה העיר ירידה כלכלית משמעותית. בראיון מאוחר יותר נזכרה בימים שבהם לא היה בבית כסף אפילו לכיכר לחם, והיא ואחיה חיפשו מטבעות בין כריות הספה ובכיסי המעילים.
View this post on Instagram
באותן שנים החלה להתמודד גם עם משברים נפשיים חריפים. היא סבלה מדיכאון, מהתקפי חרדה ומהפרעת אכילה, וניסתה לשים קץ לחייה כבר בגיל 15. לצד זה התגבש גם דפוס של מערכות יחסים לא יציבות, שבהן, לדבריה, חיפשה אישור, שייכות ותחושת ערך.
את לימודיה המשיכה בתחום האופנה במכללה לאמנות בגרימסבי. אחת המרצות שלה תיארה אותה מאוחר יותר כמי שכל רצונה היה "לצאת מגרימסבי". זה לא היה רק רצון להצליח, אלא כמעט דחף הישרדותי לברוח מהחיים שהכירה.
המודעה ששינתה הכול
אחרי הלימודים עבדה אנדרוז כמוכרת ב"מארקס אנד ספנסר" בגרימסבי, עד שנתקלה במודעת דרושים במגזין הבריטי The Lady. חיפשו שם מלבישה אישית לשרה פרגוסון, אז הדוכסית מיורק ובהיריון עם הנסיכה ביאטריס. אנדרוז הגישה מועמדות, זומנה לראיון, ולבסוף התקבלה לעבודה ביולי 1988.
מאוחר יותר סיפרה שהגיעה ללונדון עם מזוודה אחת ו-10 ליש"ט בלבד. כשהורתה לנהג המונית לקחת אותה אל "הכניסה הצדדית של ארמון בקינגהאם", הוא חשב שהיא מתבדחת. כשהגיעה, חיכו לה פרחים וכרטיס ברכה שעליו נכתב "ברוכה הבאה לצוות", על חתום: "הבוסית". כך התחיל הפרק המלכותי בחייה.
איך הופכים ל"ליידי ג׳יין"
אנדרוז לא רק קיבלה עבודה יוקרתית, אלא אימצה במהירות את כללי המשחק של העולם החדש. המבטא הצפוני שלה התרכך, עד שפרגוסון עצמה נהגה לכנות אותה בצחוק "ליידי ג׳יין". היא למדה לנוע בין ארמון בקינגהאם, בלמורל, נסיעות רשמיות ואירועים נוצצים, ואף סיפרה על שיחות ארוכות עם הנסיכה דיאנה.
מבחוץ זה נראה כמו סיפור סינדרלה מודרני. מבפנים, זה היה קצת יותר מורכב. אנדרוז נהנתה מהחיים החדשים, אך גם ניסתה בכל כוחה להשתלב בחברה שמעולם לא ראתה בה שווה באמת. מאוחר יותר הציגה אותה העיתונות כטיפוס שאפתני, מטפסת חברתית, כמעט קריקטורה של אישה ש"התבלבלה" וחשבה שהיא שייכת.
אבל אולי כאן בדיוק טמון כוחו של הסיפור. הוא אינו עוסק רק באישה אחת, אלא גם בעולם שמזמין אנשים להתקרב אליו, ואז מבהיר להם באכזריות את המרחק האמיתי.
אהבה, אשליה, התפוררות
באפריל 1989 הכירה אנדרוז את כריסטופר דאן-באטלר, מנהל ב-IBM שהיה מבוגר ממנה ב-21 שנה. הקשר ביניהם התקדם במהירות, והשניים נישאו באוגוסט 1990. אלא שהנישואים דעכו עם הזמן, ואנדרוז תיארה אותם מאוחר יותר כקשר שהפך לידידות יותר מאשר שותפות רומנטית.
בהמשך ניהלה מערכת יחסים עם איל הספנות היווני דימיטרי הורן. גם היא הסתיימה בטלטלה. כאשר ניסה להיפרד ממנה, היא איבדה שליטה, שברה חפצים בדירתו והשחיתה את חפציו האישיים. אחר כך התביישה בכך, אך הנזק כבר נעשה. באותה תקופה ניסתה שוב לשים קץ לחייה.
הרגע שבו הדלת נסגרה
בשנת 1997 פוטרה אנדרוז מעבודתה בארמון, ככל הנראה במסגרת קיצוצים. מבחינתה זו לא הייתה רק פגיעה מקצועית, אלא שבר אישי. לפי הדיווחים, היא הרגישה שנבגדה על ידי פרגוסון, במיוחד משום שזו הבטיחה לה קודם לכן שלא תיפרד ממנה.
עבור מי שהצליחה לבנות לעצמה זהות חדשה סביב תפקידה בארמון, הפיטורים היו יותר מאובדן עבודה. הם היו אובדן של מעמד, של חלום, של גרסה מסוימת של עצמה.
לאחר תקופה לא פשוטה מצאה עבודה אצל צורף היוקרה תיאו פנל. שם, ב-1998, הכירה את טום קרסמן.
טום קרסמן - התקווה שהפכה לסיוט
קרסמן היה איש עסקים מצליח, בן למשפחה מבוססת, ועבור אנדרוז ייצג במובנים רבים את האפשרות לחזור למסלול החיים שאיבדה. לפי דיווחים מהתקופה, היא ראתה בקשר איתו לא רק אהבה, אלא גם פתח מחודש לעולם של מעמד ויוקרה.
אלא שהקשר ביניהם היה רווי מתחים. אנדרוז עצמה תיארה אותו מאוחר יותר כמערכת יחסים בין "אישה מלאת חוסר ביטחון" לבין גבר שסבל מ"פחד ממחויבות". לדבריה, הוא ידע בדיוק איך למשוך אותה פנימה ואז להרחיקה. היא איימה לעזוב, הוא אמר לה לעזוב, ואז החזיר אותה אליו. זה היה קשר של תלות, של עליות וירידות, של משחקי כוח.
אנדרוז אף טענה שקרסמן היה אלים ומשפיל כלפיה, וכי נהג לפגוע בה פיזית ומינית. משפחתו דחתה את הטענות הללו באופן מוחלט.
הקיץ שבו הכול הידרדר
בקיץ 2000 נסעו השניים לחופשה בדרום צרפת. לפי דיווחים, אנדרוז ציפתה להצעת נישואים, בעוד קרסמן לא התכוון להציע כלל. היא עצמה חלקה על כמה מהתיאורים הללו, אבל אין מחלוקת שהחופשה לא פתרה דבר. להפך - היא רק חידדה את הקרע.
כשחזרו לדירתו של קרסמן בפולהאם, המתח התפוצץ. בשלב מסוים הוא התקשר למשטרה ואמר למוקד: "אנחנו רבים. מישהו ייפגע אם לא תבואו להפריד בינינו". איש לא הגיע בזמן.
מאוחר יותר נמצא קרסמן מת. אנדרוז הכתה אותו במחבט קריקט ודקרה אותו בסכין מטבח.
הבריחה שלא הובילה לשום מקום
אחרי הרצח, אנדרוז לא הסגירה את עצמה. היא נמלטה. לפי הדיווחים, היא יצאה מדירתו של קרסמן ונסעה דרומה, לכיוון קורנוול, בתקווה להתרחק מהזירה ומהתוצאה הבלתי הפיכה של אותו לילה.
במהלך הבריחה נטלה מנת יתר של כדורים, ככל הנראה בניסיון נוסף לשים קץ לחייה. המשטרה איתרה אותה בתוך מכונית, במצב רפואי קשה. היא הובהלה לקבלת טיפול, וכאשר מצבה התייצב - נעצרה.
המרדף הקצר הזה רק הגדיל את הסערה. העיתונות הבריטית עטה על הפרשה בתיאבון רב. היה שם הכול: דם, בית מלוכה, חשודה עם קשרי עבר בבית המלוכה, וגבר מת מהמעמד הגבוה. מבחינת הצהובונים, זה היה חג.
המשפט שהפך למחזה לאומי
המשפט שנפתח ב-2001 משך תשומת לב רבה. ההגנה טענה כי אנדרוז פעלה על רקע התעללות מתמשכת, וכי מצבה הנפשי החריף את תחושת הפחד והחוסר אונים שלה. מנגד, משפחת קרסמן תיארה את טענותיה כ"מארג שלם של שקרים".
חבר המושבעים הרשיע אותה ברצח ולא בהריגה. בגזר הדין אמר לה השופט משפט שנשמע כמעט כמו שורה מתסריט, אך היה אמיתי לגמרי: "בהרג האיש שאהבת, סיימת את חייו והרסתי את חייך שלך".
היא נידונה למאסר עולם.
גם הכלא לא סיים את הדרמה
אנדרוז החלה לרצות את עונשה בכלא "בולווד הול" שבאסקס. אבל אפילו שם הסיפור לא שקט. בשנת 2009, כשהועברה לכלא פתוח, היא הצליחה להימלט. היא טיפסה מעל גדרות המתקן ונעלמה לזמן קצר, לפני שאותרה במלון "פרמייר אין" סמוך, שם שהתה עם בני משפחתה.
גם הבריחה הזו החזיקה מעמד זמן קצר בלבד. היא נתפסה, נעצרה שוב והושבה לכלא. אם עד אז עוד היה מי שחשב שהפרשה דועכת, ניסיון הבריחה הוכיח שהסיפור של ג׳יין אנדרוז מסרב להיעלם מהתודעה הציבורית.
החיים שאחרי - והשאלה אם באמת אפשר להתחיל מחדש
אנדרוז שוחררה בשנת 2019, אחרי שנים ארוכות בכלא וניסיונות חוזרים לערער על עונשה. עם שחרורה ניסתה לבנות לעצמה חיים חדשים. היא עבדה תקופה מסוימת בסופרמרקט, אך איבדה את המשרה כשזהותה נחשפה. לפי דיווחים, כיום היא עובדת בבית חולים לבעלי חיים במימון צדקה ומנהלת חיים שקטים יחסית.
אבל שקט כידוע הוא מושג יחסי. בכל פעם שמופק עוד סרט תיעודי, עוד כתבת מגזין או עכשיו עוד סדרה, ג׳יין אנדרוז חוזרת להיות דמות ציבורית, גם אם לא ביקשה זאת. עורכת הדין הארייט ויסטריץ', שייצגה אותה בערעור ב-2003, טענה לאחרונה כי אנדרוז לא שיתפה פעולה עם "הליידי", וכי הציבור ממשיך לקבל גרסה חד-צדדית שלא באמת בוחנת מה הוביל אישה פגיעה למקום כל כך הרסני.
למה "הליידי" מסקרנת כל כך
הכוח של "הליידי" אינו רק בפרטי הפרשה, אלא באופן שבו היא נוגעת בכמה אובססיות בריטיות ותיקות במיוחד: המלוכה, מעמד, נשים שנשפטות גם על חייהן האישיים וגם על שאיפותיהן, והמשיכה האינסופית לטרגדיות אמיתיות שהעיתונות יודעת להפוך למופע.
אבל מעבר לכל אלה, יש כאן גם שאלה אנושית הרבה יותר. מה קורה למי שטועמת קרבה לעולם של כוח, יוקרה והכרה - ואז נותרת בחוץ? עד כמה אדם יכול לבנות את עצמו מחדש על בסיס חלום חברתי, ומה קורה כשהחלום הזה מתנפץ?
"הליידי" אינה רק סדרת פשע, ואנדרוז אינה רק כותרת ישנה מהטבלואידים. זו פרשה שממשיכה לרתק משום שהיא עוסקת לא רק באשמה, אלא גם בזהות, בשייכות ובמחיר הפסיכולוגי של חיים על סף עולם שמעולם לא היה שלך באמת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו