"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
עובר מסך

הדבר המעניין היחיד על הסדרה הישראלית החדשה היא ההפגנה הפרו-פלשתינית שהפריעה להקרנתה

"הגרמני" שעלתה ב-yes היא סדרה תקופתית, שמתרחשת בשנות ה־70 ורוויה בפלשבקים לימי אושוויץ • היא מערבבת דרמה וטראומה עם ריגול ומתח, אבל עדיין מרגישה כאילו איחרה את זמנה

,עודכן
0השמעה
"הגרמני". צילום: רן מנדלסון, באדיבות yes

על "הגרמני" שמענו לראשונה לפני כחודש, כשמפגינים פרו־פלשתינים הפריעו להקרנת סדרת הדרמה הישראלית במהלך פסטיבל טלוויזיה צרפתי. עשרות המוחים התארגנו מראש, הסתננו פנימה, הניפו דגלי פלשתין באולם וצעקו "ישראלים רוצחים" או "ג'נוסייד בעזה" עד שסולקו על ידי סדרנים. אבל המסר עבר: בסוף, המחאה תפסה יותר כותרות מאשר זכיית הסדרה בפרס על התסריט.

לכן אולי כדאי להתעכב על עניין המסרים. להפגין דווקא נגד סדרה שמגוללת את רצח העם היהודי במלחמת העולם השנייה ואת הטראומות של הדור הראשון והשני לזוועות - זאת מחאה טיפשית, חסרת מודעות ומכחישת שואה. בכלל, מחאות וחרמות כנגד יצירות תרבות הן עניין טריקי. הרי אמירות אמנותיות מוגשות בדרכים גלויות וסמויות, ומי שאוטומטית פונה נגדן - עלול לפספס את המסר.

"הגרמני",צילום: רן מנדלסון, באדיבות yes

אז רגע, מה בעצם המסרים של "הגרמני", שפרק הבכורה שלה שודר אתמול ב־yes? למעשה, זו סדרה תקופתית, שמתרחשת בשנות ה־70ורוויה בפלשבקים לימי אושוויץ. הגיבור שלה (השחקן הגרמני המצוין אוליבר מסוצ'י) הוא קיבוצניק ששרד את מחנה ההשמדה, וכעבור שנים נשלח מטעם המוסד לרגל אחר קציני אס.אס לשעבר במטרה לאתר את הפושע הנאצי הידוע לשמצה יוזף מנגלה.

אותו גיבור, שעבר את אושוויץ, מסרב לשתף בעברו ומשתדל להדחיק ככל שאפשר את שקרה שם. הוא נשוי לניצולת שואה (אניה בוקשטיין), שאחרי שנות שתיקה מתחילה להיפתח ולנבור בהיסטוריה של משפחתם. יש להם שני ילדים מתבגרים, שחיים בצל הסתרת הטראומות האלו - שרובן מתכתבות באופן עצוב עם 7 באוקטובר, גם אם זו לא היתה מטרת היוצרים מלכתחילה.

"הגרמני",צילום: רן מנדלסון, באדיבות yes

אין הרבה דרמות שואה מתוסרטות בעברית, ו"הגרמני" לא נותנת למקוריות הזו לחלחל לתוכה. היא מערבבת דרמה וטראומה עם ריגול ומתח, אבל עדיין מרגישה כאילו איחרה את זמנה. היא מתרחשת בסבנטיז, אך מתנהגת כמו סדרה מיושנת, תבניתית, חסרת מעוף ומקוריות. מסריה מעודכנים לימים ההם; למשל, הדילמה הנצחית של העם היהודי - האם להתקרבן עוד ועוד על מר גורלנו או להביט קדימה. זה נכון לדור השואה, וזה מתאים גם לתקופת פוסט 7 באוקטובר.

ואם נחזור למסר שניסו להעביר המפגינים בצרפת בזמן הקרנת "הגרמני" - אז מי בעצם הקורבן כאן: יהודים ניצולי שואה? פלשתינים? גרמנים? מדינת ישראל? תורו של מי עכשיו להתקרבן? אם יש משהו שכדאי להבהיר, זה שצופי "הגרמני" בהחלט יהיו רשאים להתקרבן על הבנאליות הקלישאתית ועל הזמן שיבזבזו בצפייה בסדרה.

"הגרמני",צילום: רן מנדלסון, באדיבות yes

הגרמני - פרק הבכורה | yes ו־STING

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר