"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
עובר מסך

החופש הגדול בערוצי הילדים: הטלוויזיה ויתרה עליהם לגמרי

האשמה אינה בילדים שמחפשים תעסוקה בכל מסך אפשרי פרט לערוצי הטלוויזיה • הבעיה היא בערוצים עצמם, שמספקים לאורך היום רק שידורים חוזרים עם פרקים שהילדים כבר צפו בהם בפלטפורמות האחרות

,עודכן
0השמעה
שיא הקיץ: שידור חוזר של "פרפר נחמד". צילום: מתוך כאן חינוכית

המשימה לצפות בטלוויזיהולכתוב על זה משהו הופכת לאתגר אמיתי כשהחופש הגדול בעיצומו, וכשהבית נכבש טוטאלית בידי ילד בן 8 ותינוקת בת תשעה חודשים, שצורחים ומקטרים ושוברים ומטפסים על אבא בדיוק כשהוא מנסה להתרכז כדי לחבר מילים למשפטים עבור טור ביקורת הטלוויזיה שעליו להגיש בזמן.

"אולי תשים לעצמך סדרה בטלוויזיה", אני מפציר בו, אך הילד ממשיך לצעוק תוך כדי משחק "פורטנייט" בפלייסטיישן. כל כך הרבה מסכים מסתובבים בבית, והוא מחליף ביניהם בהתאם למצב הסוללה של כל מכשיר, אך לעולם לא עוצר את הרוטינה ונעצר מול אחד מ־20 הערוצים הליניאריים לילדים (חינוכית, ניקלודיאון,דיסני, ערוץ הילדים והאחרים), לא מזפזפ ולא נסחף לתכנים שמציעים לוחות השידורים המגוונים.

האשמה אינה בילד, אלא בערוצים עצמם, שמספקים לאורך היום רק שידורים חוזרים, כמו שאפל של VOD עם פרקים שהילדים צפו בהם בפלטפורמות האחרות. וזה כמובן עשה אותי נוסטלגי, כי בעבר לא היתה בחירה - היה מסך אחד, והיו תוכניות מיוחדות לקיץ:"זהו זה!", "רואים 6/6", "כדור פורח", "הבנים והבנות".

היו שם פעם בשביל הילדים. "זהו זה!",צילום: פיני סילוק

למשל, "רואים 6/6", ששודרה החל מ־1987, היתה בעצם אולפן פתוח שהעביר לידי הצופים את הבחירה מה לשדר. מדי שבוע הוצגה בפני הצופים הצעירים רשימה של תוכניות שחולקו לפי קטגוריות (סדרות לילדים, תעודה, תקציר מאירוע ספורט, קליפ מוזיקלי ופרק רנדומלי מסדרת דרמה). הקהל בחר מבין המועמדים ושלח גלויות הצבעה, ומינה צמח עיבדה את הנתונים והכריזה בשידור חי על התוכנית הבאה שתוקרן. טלוויזיה בלי לוח שידורים ידוע מראש? וואו. כילדים, זה העיף לנו את המוח.

כיום ילדים לא מכירים את המושג "לוח שידורים". הם לא צופים כמעט בערוצים ליניאריים, וכתוצאה מכך כבר שנים אף ערוץ לא פותח אולפן קיץ יומי בהנחיית כוכבי נוער. אין שידורים חיים, אין במות בפריפריה. הטלוויזיה המיושנת ויתרה על הילדים.

ערוצי הברודקאסט לא מתייחסים אליהם כלל, וערוצי הילדים העבירו את הפעילות, התכנים והמסרים אל הרשתות החברתיות. תוכן חדש משוחרר בו בזמן גם ליוטיוב, ובערוצים משדרים רק תערובת של פרקים בשידורים חוזרים. מה הפלא שהאופציה היחידה שנשארה לדור הצעיר היא להתרגל לצרוך הכל רק דרך אלגוריתמים, שבוחרים עבורם את התוכן הבא ברצף הצפייה?

באמת אילוסטרציה. ילדים צופים בטלוויזיה.,צילום: Getty Images

"קח ספר", אמרו הוריי כשהייתי קטן. "שים סדרה בטלוויזיה", אני אומר לבן שלי, ובעתיד הוא בטח יגיד לילד שלו: "תעזוב את ה־VR וה־AI ותראה קצת יוטיוב". אז עוד כמה ימים אמרנו שנשארו לחופש הגדול?

החופש הגדול בערוצי הילדים

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר