הסדרה הכי טובה של השנה מתה מוות מופתי

"בעת שהשלג נשאר / מצועף באובך של ערב קר / ענף נטול עלים" (טודה מריקו)

"שוגון", הסדרה הכי טובה בינתיים ב־2024, סיימה אתמול את חייה בחרקירי מרהיב ומסחרר. עדיין לא ברור אם צפויה עונה שנייה - נראה שלא - ועדיף שכך, כי "שוגון" היתה אירוע מרשים שיהיה קשה לשחזר. טוב סופה מדשדוש עתידי.

המוות הוא חלק מהותי מ"שוגון". למעשה, המוות נוכח כמעט בכל סצנה - בדיאלוגים, בפואמות, במסורת ובהתרחשויות. כל כך הרבה דמויות ביצעו התאבדות, או חשבו על כך - שזה מטמטם. הדמויות עורגות למותן, מדברות עליו, מבצעות חרקירי בשלווה, עורפות ראשים וכותבות שירים על בוא הקץ. המילים נשארות אחרי המוות. מילים יכולות גם לגרום למוות.

לדוגמה, בפרק 5 קרתה תקרית מסריחה. הימאי בלקת'ורן ביקש להכין פסיון למאכל, כי התגעגע לארוחת בשר לאחר אכילת המזון היפני - דגים וירקות - זמן רב. הוא תלה את הפסיון המת מחוץ לביתו כדי שיתיישן, והכריז בהומור "מי שייגע בציפור - ימות". האנגלי, שאינו שוחה במנהגים היפניים, לא ידע שדבריו הובנו ברצינות גמורה וכפקודה של סמוראי. כעבור ימים אחדים הריח הבלתי נסבל גמר על הכפר, עד שהגנן הקשיש התנדב להעלים את הנבלה לטובת הכלל, ביודעו שעונשו יהיה מוות. בלקת'ורן הזר התפחלץ כיצד פערי התרבויות גרמו לטרגדיה, ולא הבין מדוע המקומיים מקבלים את המוות בקלות שכזו.

לאורך העונה, ובעיקר בסופה, למדנו כי לכל דמות יש שיר מוות - פואמה בת כמה שורות שמקריאים כשנפרדים מהעולם. "פרחים הם רק פרחים בגלל שהם קמלים" היו המילים שהשאירה אחריה מריקו המופלאה. כי המוות הוא הזדמנות להביט לאחור, להתענג על הדרך ולהפוך לזיכרון. ככה זה עם מוות של אנשים, וגם עם מוות של סדרת טלוויזיה.

"שוגון" גמרה עונה (ולכאורה גם את הסדרה) בדיוק בנקודה שבה הסתיים הספר של ג'יימס קלאוול, שעליו התבססה - עם סוף חצי פתוח, בלתי צפוי ולא שגרתי. בדרך עברה מסע מרהיב ביופיו, שזור בדיאלוגים פואטיים, שירי רנגה והייקו, הדהוד של תרבות יפנית פיאודלית מהמאה ה־16 במינימליות אפית. יותר מכך, היא תיקנה עוול היסטורי, כי ספרו של קלאוול ובעיקר המיני־סדרה ששודרה ב־1980 הביאו מבט מערבי על הסיפור. הם עשו זאת דרך עיניו של בלקת'ורן, מה שהפך את היפנים לסטריאוטיפ ולשחקני משנה. "שוגון 2024" שינתה את הזווית, דייקה בפרטים ותיקנה עוול.

המוות בלתי נמנע / מקיץ את הקיץ מתרדמה / ברכו את הקץ - "שוגון" היתה חוויה יוצאת דופן.