"במיוחד בזמנים קשים": מדוע אנחנו צופים באותן סדרות שוב ושוב?
"מציאת נחמה בתרבות הפופ היא לא תופעה חדשה, אבל היא עדיין תופעה מוזרה", אומרת הפסיכולוגית האמריקנית פמלה רותלדג', המתמחה בהשפעת תחומי מדיה שונים על חיינו • כיצד, לדעתה, ניתן להסביר ולהבין אותה בכל זאת?
,עודכן
0השמעה
צפיתם עשרות פעמים בכל פרק של"חברים"ותשמחו לצפות בהם עשרות פעמים נוספות? יודעים בדיוק מה תהיה השורה הבאה בפרק של "סיינפלד" או של "המשרד" ועדיין תדקלמו אותה בגאווה מול המסך הקטן - תזמון קומי והכל? תוצאות הניתוח (או מי יבלה את הלילה עם מי בסוף הפרק) נהירות, אבל עדיין לא תפספסו את הפרק הישן של"האנטומיה של גריי", רק מתוך כבוד לשונדה ריימז ולאלן פומפאו? אתם שוכבים במיטה עם שפעת, אבל רק התו הראשון של שיר הפתיחה של "סברי מרנן" מדביק אתכם למסך?
אם עניתם "כן" על אחת או יותר מהשאלות האלה (ניתן להחליף את שם הסדרה בכל אחת אחרת, סתם בחרנו דוגמאות מייצגות – גם"קופה ראשית","בואו לאכול איתי", "רובוטריקים" ו"מקבילית המוחות" תופסות - אנחנו לא שופטים), אז ברכות - אתם מכורים לסדרות ולתוכניות האהובות עליכם, שתמיד נמצאות לידכם במרחק לחיצת כפתור ויודעות מה טוב בשבילכם.
אבל השאלה היא למה; מדוע אתם כה אובסיסיים בצפייה באותן סדרות בלופ אינסופי? התשובה הקצרה והפשוטה: בדיוק כמו שיש "אוכל מנחם", שנועד קודם כל לצריכה מרגיעה ורגשית, יש גם "טלוויזיה מנחמת".
התשובה הקצת יותר ארוכה, ישר מפיה של אשת מקצוע: הפסיכולוגית האמריקנית פמלה רותלדג', המתמחה בהשפעת תחומי מדיה שונים על חיינו, אומרת כי אנחנו כמהים למבנה המוכר וליכולת לנבא מה יקרה בסדרות שאנחנו אוהבים, במיוחד אם יש להן קווי עלילה פשוטים. כך, לדברי רותלדג', ניתן לצרוך אותן בקלות ולשכוח מהבעיות האמיתיות בחיים. "מציאת נחמה בתרבות הפופ היא לא תופעה חדשה, אבל היא עדיין תופעה מוזרה", מסבירה הפסיכולוגית.
"מדע הצפייה החוזרת הוא פשוט ואינטואיטיבי: בעיתות לחץ, אנחנו מחפשים גירויים מוכרים במקום כאלה שזרים לנו. אנחנו מרגישים שזה מרגיע - אפילו מחזק ומרפא - לצפות בדברים שכבר ראינו, מפני שהם לא מכבידים על המוח ומפחיתים את העומס הקוגניטיבי, במיוחד בזמנים קשים. צפייה באותו פרק פעמים רבות מחזקת אצלנו את התחושה שיש בעולם סדר והיגיון, וזה יכול ליצור תחושות של ביטחון ונחת ברמה הבסיסית ביותר.
"אנחנו מחפשים משהו שיאפשר לנו להתנתק ויעניק לנו מעט אסקפיזם, במקום לאמץ את המוח שלנו בניסיון להבין עלילה מורכבת", מסכמת רותלדג'. טוב, חזרנו ללופ של "היי! בינבה", שכן אין יותר מנחמת ואסקפיסטית מזו. אבל זעם הרשע הזה באמת צריך להירגע. הוא עוד לא קלט שלא יצליח לו כי בינבה חכמה?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו