תודה למייקל רפפורט על ההסברה בעולם, אבל ב"ארץ נהדרת" זה לא ממש עבד

חשבתי להתחיל את הטור הזה עם איזה הסבר מתנצל על כמה קשה לעשות סאטירה טובה ונוקבת דווקא בימי מלחמה. רציתי גם להחמיא ל"ארץ נהדרת" על שורת המערכונים המעולים באנגלית בתוכניות האחרונות, שהיו גם מצחיקים, גם משמעותיים וגם פגעו לאנטישמים בעולם וב-BBC בבטן הרכה.

אבל לעזאזל, במהלך הצפייה בפרק ששודר לפני כמה שעות (שלישי, 22:00), בקשת 12, בין מהדורת החדשות ל"העולם הערב" 2.0, קיננה בראשי רק מחשבה אחת: הם כנראה חושבים שאני מטומטם, ולא, זה לא תלוי בשום קונטקסט.

הייתי מתעכב לרגע על החיקוי הדלוח של דניאל הגרי, שמשום מה עוד לא מצא את מקומו על רצפת חדר העריכה, על דמותו של יואב גלנט ששעון החול הקומי שלה נגמר מזמן, העדתיות הלא חכמה בדמותה של קרן מרציאנו שמקללת במרוקאית ומאיימת שעוד רגע יתפוצץ לה הווריד, או השוביניזם בדמותו של ינון מגל (הוא כזה? וואלה!?), שחזר ליוצרי התוכנית כמו בומרנג עם הצגתן של הנשים הלוחמות שאותםן "ראיין" מגל, ובכן, כגברים לוחמים.

אבל כל אלה מחווירים מול המנה העיקרית, שהגיעה בדמות עוד מערכון באנגלית - הפעם עם כוכב מאמריקה! השחקן מייקל רפפורט (תעשו גוגל, וגם אז לא בטוח שתיזכרו מי זה), שהגיע לישראל אחרי שמאז תחילת המלחמה הוא עסוק בהסברה בעדנו - אז רגע בלי ציניות, כל הכבוד לו, באמת כפיים.

בין הטיפות

המערכון עם רפפורט, שדימה את בית הספר לקוסמות הוגוורטס לאוניברסיטה אמריקנית ודן בשאלה האם יש לגנות שואה ורצח עם נגד "בוצדמים", היה מופת של חוסר השראה. הטקסטים, אולי בניסיון מתחכם לייצר סאטירה "נושכת", הלכו כל כך בין הטיפות שבשורה התחתונה פשוט לא הצליחו לתת את הבוקס המתבקש בבטן. וזה, כבר אמרתי, לא היה תלוי בשום הקשר, כפי שניסתה ליאת הרלב להסביר את התשובה לשאלה שעמדה בלב המערכון.

ליבי עוד היה עם רפפורט, שבתפקיד דמבלדור ניסה להביא את הפרופסורים שלו לתשובה ברורה של "כן" או "לא", עד שהכסף הקטארי קנה גם אותו. אבל כשהוא הישיר מבט למצלמה בסיום וסינן "אם לא הבנתם את המטאפורה סימן שאתם יותר טיפשים מסטודנט בהרווארד", החיבה אליו נמוגה. התנשאות יש לנו מספיק משלנו, אנחנו לא צריכים עוד מאמריקה, בטח לא ממי שהתפקיד המשמעותי האחרון שלו היה מלפפון חמוץ ב"הזמר במסכה".