בקרב על התודעה, זה בדיוק מה שישראל צריכה עכשיו

גם בימים אלה לוסי אהריש חוטפת צונאמי של רפש ונאצות על בסיס יומיומי ברשתות החברתיות. צייצנים נידחים מאשימים את מגישת הטלוויזיה בבגידה ובתמיכה באויב, מבהירים שיסגרו איתה חשבון אחרי המלחמה, מקללים וכמובן מזכירים את מוצאה הערבי.

אולם האמת היא שלוסי אהריש היא הנשק הכי מדויק ואפקטיבי שיש לעם ישראל בארסנל של המלחמה הזאת. מה שהיא עושה מדי לילה בערוץ 13 ראוי למלוא ההערכה והפרגון. המשדרים שהיא מובילה עד השעות הקטנות שומרים על רוגע ועל פרופורציות, כוללים ראיונות מכבדים ואמפתיים עם נפגעי טראומה, ונותנים מקום לנשים ולערבים בשיח השוטף.

לוסי מישירה מבט אל המציאות בלבן של העין, וזועקת בקול רם את מסריה ודעותיה. בשבוע שעבר פתחה שידור עם מונולוג באנגלית שקרא לעולם להתעורר ולעזור. הקטע הפך ויראלי ואהריש נקראה בשישי בערב להתראיין ב־CNN. במשך עשר דקות סיפרה לשתי מראיינות מאמריקה על הפיגוע שניצלה ממנו בגיל 5, תיארה בבכי את זוועות האסון, ביקשה מהעולם לדאוג לשחרור החטופים, הדגישה את היותה מוסלמית והבהירה כי חמאס איננו מייצג את האסלאם. גם הקטע הזה הפך ויראלי בכל העולם.

את ההסברה בתוך הבית מקדישה אהריש לטובת הדהוד מסרי משפחות הנעדרים והשבויים, וממש מנהלת קמפיין טלוויזיוני למענן בכל רגע שבו היא נוכחת על המסך. בשידוריה היא מארחת משפחות וניצולים מהתופת, מאזינה לסיפוריהם ומרעיפה אכפתיות בכמויות.

"את יודעת שאת חזקה? את יודעת שאת גיבורה? את מבינה את זה?", התעקשה לוודא בסיום ראיון עם אחות של נעדרת. וככה זה עם כולם. לוסי מקשיבה, תומכת, דואגת, מעודדת ומשדרת תקווה וחוזקה. היא מה שאנחנו צריכים לשאוף אליו בתום המלחמה, כי במדינה מתוקנת, הומאנית ויהודית, אהריש היא מודל לשפיות, לדו־קיום ולשלום. היא בדיוק מה שעם ישראל זקוק לו כרגע במנות גדושות לטובת המשך ההסברה וחיזוק החוסן הלאומי. אין הסברה טובה ממנה.