בחרנו: זו הסדרה הטובה ביותר של נטפליקס לדורותיה

דעה צינית רווחת בקרב הקהל היא שרוב התוכן המקורי של נטפליקס הוא לא יותר מבינוני ונדוש; שענקית הסטרימינג נוהגת לבטל סדרות על ימין ועל שמאל בלי לתת להן הזדמנות ראוייה; ושבעצם מדובר בפס יצור ששם דגש על כמות במקום על איכות. אמנם אין ספק שנטפליקס עומדת מאחורי הפקות רבות שלא מספקות את הסחורה (בעיקר סרטים), אבל אפילו המבקרים הכי קשוחים לא יכולים להכחיש שמדי פעם היא גם מבליחה עם יצירות מופת שלעיתים הופכות לתופעות תרבותיות של ממש.  

כדי להוכיח את הטענה הזו, בחרנו את שמונה סדרות המקור הכי טובות של נטפליקס בכל הזמנים. אבל מכיוון שלא חסרות סדרות שזמינות לצפייה בשירות, הצבנו לעצמנו כמה חוקים וכללים שיהפכו את הרשימה להוגנת, הגיונית ו...קצרה יותר: ראשית, כל סדרה חייבת להיות בת שתי עונות לפחות שכבר שודרו (מצטערים, "משחק הדיונון" "וונסדיי", "מפלצת: הסיפור של ג'פרי דאהמר" ו"גמביט המלכה"). שנית, נטפליקס היתה חייבת להפיק את כל העונות של הסדרה, ולא את חלקן (מתנצלים, "מראה שחורה", "מניפסט", "לוציפר", וכן, גם "בית הנייר"). שלישית, מכיוון שמדובר בדירוג סובייקטיבי בעליל, כזה שאף אחד לא יסכים איתו - ואיתנו - במאה אחוז (ייתכן שגם אנחנו נתחרט עליו מחר), נשבענו לא לקחת את התגובות ללב. שנתחיל?

מקום שמיני: "בית הקלפים" (2018-2013)

נכון, קווין ספייסי המושמץ מככב בסדרה הזו, וההופעה שלו כפוליטיקאי הממולח והשאפתן פרנק אנדרווד שדרגה אותה פי כמה וכמה. אבל לא נתעלם ממנה רק בגללו, נכון? הרי מדובר באחת מסדרת המקור הראשונות שנטפליקס הפיקה, ובסדרת הסטרימינג הראשונה שהצליחה והפכה לחלק מהמיינסטרים התרבותי העולמי - כזו שדיברו עליה בהפסקות קפה בעבודה, במפגשים חברתיים ומסביב לברזייה. לכן היא גם מהווה אבן דרך היסטורית בתעשיית הבידור כולה, ועם עובדות אי אפשר להתווכח. אף שדרמת המתח הפוליטית המרתקת ורוויית התהפוכות הזו איבדה קצת מכוחה בעונתה השישית והאחרונה (אולי כי ספייסי כבר לא היה שותף לה?), עדיין נפרגן לה עם מקום בדירוג שלנו, כי כבודה במקומה מונח.

מקום שביעי: "קימי שמידט" (2019-2015)

אחת הקומדיות היותר שנונות ומהנות שצפינו בהן בעשור האחרון, "קימי שמידט" עשתה לנו טוב על הלב ועל הנשמה. גילוי נאות: שברנו קצת (אבל רק קצת) את החוקים עם הסדרה הזו, מפני שהעונה הראשונה שלה בכלל הופקה עבור רשת NBC האמריקנית, אולם בסופו של דבר לא שודרה בה מכיוון שמנהלי הערוץ נבהלו מהעלילה הפרובוקטיבית: קימי (אלי קמפר האדירה), היא אישה צעירה שמחולצת אחרי 15 שנה מבונקר תת קרקעי של כת דתית, אחרי ששוכנעה שהיא והניצולות האחרות הן היחידות ששרדו מהמין האנושי (הן לא). קימי, שמנסה להסתגל לעולם החדש, מתחילה חיים חדשים בניו יורק, יוצרת קשרים חברתיים אמיצים ומוצאת עבודה כאומנת. הוויתור של NBC התגלה כרווח נקי של נטפליקס - וגם שלנו. תודה מיוחדת ליוצרת טינה פיי שהביאה את קימי עד הלום.

מקום שישי: "מיינד האנטר" (2019-2017)

"מיינד האנטר" היא גם סדרה מעולה, אבל גם אחד הפספוסים הכי גדולים של נטפליקס אי פעם. מדוע? מפני שהיא בוטלה אחרי שתי עונות בלבד והשאירה אותנו תלויים באוויר עם קליפהנגר רציני.

בכל מקרה, אם לא צפיתם בה ואתם בעניין של סאגות מתח פסיכולוגיות מציאותיות אך מורטות עצבים, אסור לכם לפספס את 19 הפרקים שהופקו לה. הסדרה, מבית היוצר של דיוויד פינצ'ר ("שבעה חטאים"), מתרחשת בסוף שנות השבעים ותחילת שנות השמונים ועוסקת בראשית ימי הפסיכולוגיה הפלילית והפרופילאות ב-FBI. שני סוכנים, הולדן פורד (ג'ונתן גרוף) וביל טנץ' (הולט מקאלני), מקימים מחלקה שמנסה להיכנס לראשיהם של רוצחים סדרתיים כדי להבין את שיטות הפעולה שלהם, ובכך לפתח רטוריקות חקירה חדשניות שיעזרו להם לפענח מקרי רצח אחרים. לטובת העניין הם מעבירים שעות רבות בשיחות עם רוצחים מורשעים, כאשר מי שללא ספק גונב את ההצגה הוא השחקן קמרון בריטון, המגלם את הרוצח האניגמטי אד קמפר. אמאל'ה.  

מקום חמישי: "דרדוויל" (2018-2015)

הרבה לפני דיסני+, יצרה נטפליקס מעין יקום טלוויזיוני משלה לעולם הקומיקס של מארוול. היקום הזה התקיים במקביל לסרטים שהוצגו בקולנוע ומדי פעם הזכיר אירועים ודמויות מתוכו, אבל באופן כללי היה בוגר, מחוספס וקודר יותר. "דרדוויל" היתה הסדרה הכי מוצלחת במיני-יקום הזה, ונחשבת עד היום לאחד מעיבודי הקומיקס הטובים בכל הזמנים. לראייה: צ'ארלי קוקס, השחקן שגילם את גיבור-על העיוור, ממשיך לגלם אותה בסרטי הקולנוע של מארוול עד היום - גם אחרי שדיסני סיימה את עסקיה עם נטפליקס והפכה ליריבת סטרימינג מרה שלה. למעשה, קוקס ייככב בסדרה החדשה "דרדוויל: נולד מחדש" שתושק בדיסני+ בשנה הבאה, וגם יביא איתו חבר'ה נוספים מהסדרה המקורית: וינסנט ד'אונופריו כארכי-נבל קינגפין, וג'ון ברנטל כאנטי-גיבור המעניש. אם "דרדוויל" לא היתה מצליחה כל כך בסיבוב הראשון שלה בנטפליקס, דיסני לעולם לא היתה נשארת עם הגרסה הנוכחית של הדמות, אלא מלהקת אותה מחדש. דרדוויל באמת לא רואה אף אחד ממטר.   

מקום רביעי: "הכתר"

תקראו לה סאגה היסטורית, תקראו לה (סוג של, איכשהו) אנתולוגיה, תקראו לה אחת מהדרמות המושקעות ביותר שהופקו אי פעם - הכל נכון. "הכתר", שעוסקת בתקופת שלטונה של המלכה אליזבת' השנייה בבריטניה, אמנם לא נאמנה תמיד למקור ומציגה התפתחויות בדיוניות שלא התרחשו בעולם האמיתי (ועל כך היא גם סופגת ביקורת רבה), אבל זה גם חלק ממה שהופך אותה לכל כך ממכרת. עם שורה אדירה של שחקנים שמגלמים את אותן דמויות לאורך כמה עשורים ובאופן כללי מתחלפים בכל שתי עונות (את אליזבת', כמובן, מגלמות קלייר פוי, אוליביה קולמן ואימלדה סטונטון), וערכי הפקה מהשורה הראשונה, אי אפשר להתווכח. העונה השישית והאחרונה של "הכתר" צפויה לעלות בנטפליקס בקרוב, ותתעד את שנותיה האחרונות של אליזבת' הקשישה, שהלכה לעולמה ב-2022.

מקום שלישי: "אוזרק" (2022-2017)

בימיה הראשונים היו כאלה שטענו ש"אוזארק" היא לא יותר מחיקוי תפל של "שובר שורות". הם טעו. לדעתנו, "אוזארק" היא אחת הסדרות הטובות והמרתקות שנטפליקס הפיקה, דרמת פשע צינית וחסרת רחמים שאי אפשר להוריד ממנה את העיניים, גם (או במיוחד?) כשדמויות אהובות מתות במפתיע - וזה קורה הרבה. ג'ייסון בייטמן ולורה ליני עשו עבודה מופלאה כמרטי ו-וונדי בירד, זוג, שביחד עם ילדיהם, מסתבכים עם קרטל סמים מקסיקני עד מעל לראש בגלל פרשת הלבנת כספים שהשתבשה. כדי לרצות את הפושעים שמדרום לגבול, בני המשפחה מוצאים את עצמם מנהלים קזינו, סוחרים בסמים, מתערבים בדרכים מפוקפקות בפוליטיקה מקומית ואפילו שותפים לרצח - הכל בשביל להישאר עם הראש מעל למים ולשמור על לכידות התא המשפחתי.

ג'וליה גארנר, השחקנית ממוצא ישראלי שגילמה ב"אוזרק" את רות לנגמור וגנבה את ההצגה (ולא רק אותה, בכל זאת סדרת פשע), הפכה בזכות הסדרה לכוכבת ואף היתה אמורה לגלם את מדונה בסרט שמבוסס על סיפור חייה של הזמרת, עד שהסרט בוטל בתחילת השנה. אבל זה בסדר, אנחנו לא דואגים לה.

מקום שני: "כתום זה השחור החדש" (2019-2013)

עוד סדרת מופת מתחילת דרכה של נטפליקס, שהחזיקה מעמד לא פחות משבע עונות (שיא שהיא חולקת עם "גרייס ופרנקי"). "כתום זה השחור החדש", דרמה קומית שמתרחשת בין כותלי בית סוהר לנשים, שברה מוסכמות בנושאי גזענות, מיניות ומגדר, מתחה ביקורת על "תעשיית" הכליאה האמריקנית המושחתת, ולא דמתה לשום דבר אחר שנראה על המסך הקטן עד אז. במשך כמה שנים "כתום" היתה הסדרה הנצפית ביותר בנטפליקס, וגם הסדרה הראשונה אי פעם שקיבלה מועמדויות לפרסי אמי הן בקטגוריית הדרמה והן בקטגוריית הקומדיה.

טיילור שילינג ולורה פרפון הובילו קאסט מרשים של (בעיקר) שחקניות, ששרדו מאחורי סורג ובריח ועברו הכל ביחד - כולל מרד אלים, מוות של חברות ומעבר לכלא מאובטח יותר, ששינה לגמרי את חוקי המשחק. פשע שכבר לא עושים סדרות כאלה.

ובמקום הראשון: "דברים מוזרים" (2016 עד היום)

בחירה שנויה במחלוקת, אנחנו יודעים, שכן "דברים מוזרים" היא בסך הכל סדרת נוער... או שלא? בשורה התחתונה, הסדרה הפכה לתופעה תרבותית פורצת גבולות, מותג של ממש שהוליד חנויות פופ-אפ, מסעדות, משחקי מחשב, קולקציות אופנה, ספרי קומיקס ואינספור מיזמים ושיתופי פעולה אחרים.

אכן, לא כולם יתחברו לסיפור של חבורת בני נוער בעיירה אמריקנית קטנה שנלחמת במפלצות מעולמות הפוכים. בעיה שלהם. "דברים מוזרים" היא גם סדרה מרגשת, נוגעת ללב וכתובה היטב, שבה המפלצות הן לפעמים רק סיפור רקע, והיחסים בין הדמויות הם הדבר העיקרי. מילי בובי בראון (אילבן) הפכה בזכותה לכוכבת-על, וינונה ריידר (ג'ויס) שיקמה בעזרתה את הקריירה שלה, דיוויד הרבור (שריף הופר) לא האמין להצלחה שחווה אחרי שנים שבהן דשדש בהפקות זניחות, וגם שמות כמו פין וולפהרד (מייק), נואה שנאפ (וויל) וסיידי סינק (מקס) הפכו למוכרים בבתים רבים. היי, הסדרה אפילו החזירה למצעדים שיר של קייט בוש אחרי יותר משלושים שנה. עם הצלחה כזו פשוט לא מתווכחים. העונה החמישית והאחרונה של "דברים מוזרים" תושק, בלי נדר, בשנה הבאה.

אזכורים של כבוד: "סנס8", "בובה רוסית", "אקדמיית המטרייה", "אמילי בפריז", "ברידג'רטון", "בוג'ק הורסמן", "פה גדול" והאנתולוגיה "מי מתגורר בבית היל"/"מי מתגורר באחוזת בליי".