"קטלוניה לא שוכחת, יהודה איש קריות" - הניפו אוהדי ברצלונה שלט במשחק הראשון שאליו עלה לואיס פיגו כשחקנה החדש של ריאל מדריד. כותרות העיתונים זעקו "בוגד" ו"שכיר חרב" אחרי חציית הקווים אל היריבה השנואה והציתו את מלחמת "קטלוניה נגד ספרד".
נטפליקס התאהבה בז'אנר הדוקו ספורט, והסיפורים הגדולים של מייקל ג'ורדן, מייקל שומאכר ואחרים חוצים תרבויות והופכים ללהיטים אצל ציבור גלובלי רחב. הבעיה היא שהסיפורים השווים באמת מתחילים להיגמר, ואם עסקת מעבר של לואיס פיגו מברצלונה לריאל מדריד יכולה להיקרא "המעבר ששינה את הכדורגל", אז לדוקו ספורט החדש בנטפליקס שעוסק בה אפשר לקרוא "הסדרה ששינתה את הז'אנר". אין מה לעשות, מדובר בשעתיים הספורטיביות הכי מיותרות לצפייה שראיתי זה הרבה זמן. ואני מבין בזה, כאוהד הפועל.
אז נכון, באותם ימים הכוכב הפורטוגלי היה מהשחקנים הטובים בעולם, אולי הטוב שבהם. ונכון שמעבר בין שתי יריבות הסופר קלאסיקו השנואות של היבשת הוא דרמה. אבל לקחת קרוב לשעתיים מהחיים של אוהדי ספורט וכותב טורי טלוויזיה אחד ולטרחן להם כל שלב בעסקת המעבר? כל טלפון של סוכן, כל נספח בהסכם וכל קשקוש של עיתונאי קטלאני? אפילו הסוכן האגדי פיני זהבי היה תולש את השערות.
פיגו יושב מול המצלמה ומספר את סיפור חייו ואת החוויה האישית שלו מעסקת המעבר, אבל הבעיה מתחילה ונגמרת בחוסר הכריזמה ובהשוואות לגיבורי דוקו ספורט אחרים כמו ב"ריקוד האחרון" של ג'ורדן. גם הסוכנים שהובילו את העסקה, והנשיא המיתולוגי פלורנטינו פרס, לא מייצרים ולו לשנייה אחת את הדרמה המיוחלת - מדובר פשוט בספרדים די פרווה.
מה שמציל במעט את סיכויי ההתעפצות מול הטלוויזיה הוא השליש האחרון של הדוקו, החלק שאחרי המעבר של פיגו לריאל מדריד ומלחמת העולם שהוא החל.
אבל האויב הגדול ביותר של היצירה הוא הזמן: עברו 20 שנה מאז אותו סיפור, מאז עקפו גם מסי ורונאלדו את רמת הכוכבות שאליה הגיע פיגו - מה שהופך שעה ושלושת רבעי לבאמת מייגעות. ואולי זה מפני שאפילו לנו כאן בישראל יש סיפור מרתק יותר מאותה תקופה, בהנחה שאביגדור ליברמן באמת הציע לעוזרו האישי 100 אלף דולר כדי להוריד ניצב במשטרה. אלה לא אותם סכומים, אבל רצח זה רצח.
