דרוש כוח חילוץ: "פאודה" איבדה את מגע הקסם

תגידו, אפשר להגיד שהעונה הרביעית של "פאודה", הגאווה הישראלית הכי גדולה שלנו בנכר, לא ממש מתרוממת, בלי לקבל נזיפות סביב מכונת הקפה המשרדית או סרטון זעוף מנטלי דדון?

פאודה מספקת את הסחורה, אבל נכון לעכשיו זה הדבר הכי מבאס בה. להצלחה הישראלית הכי גדולה עד היום היה את מגע הקסם הזה שנדרש בסדרת בינג' שגומעים עד לשעות הקטנות של הלילה, האקס פקטור הזה שמשאיר אותך לעוד פרק אחד ודי - עד שנרדמים בסלון עם שאריות של דוריטוס על הכרס. בעונה הזו זה עדיין לא קורה.

החולשה היחסית של עונת עזה הקודמת, שבה היוצרים ניסו למכור לנו כי דורון קביליו (ליאור רז) הוא מאמן האיגרוף של בנו של אחד מראשי המחבלים ברצועה, כנראה הביאה את היוצרים למסקנה שיש לחשוב על הקונספציה מחדש. אז או שליוצרי "פאודה" בער לצאת מהשטחים, או שהשאיפה להתרחב לקהלים בינלאומיים חדשים גרמה להם לארוז את קפטן איוב והמזוודות ולעבור לרובע מולנבק ה"מוסלמי" בבלגיה. אבל משהו בפאודה בלגיה עדיין לא נוגע בנו - הטרור בלוקיישן האפרורי הזה לא מצליח לייצר קמצוץ מאווירת המתח שבשטחים.

ממש כמו מבצע "עלות השחר" השבוע, "פאודה" של העונות הקודמות החזירה את עזה ושטחי הרשות לתודעה. הערים הפלשתיניות הנסתרות ריתקו אותנו, סצנות האקשן הסוחפות התכתבו עם הפעולות ההרואיות ששמענו עליהן בחדשות, המנהרות ודירות המסתור הקימו לתחייה את המחשבות על השבויים והנעדרים שלנו, את כל זה בעונה הנוכחית עד עכשיו אין - וחבל.

גם בעונה החדשה הדמות של דורון קביליו מניעה את העלילה ואת סצנות האקשן, אבל הנחת הסלב שאנחנו עושים כבר ארבע עונות לאנרגיה החד ממדית שלו מתחילה להעיק. היא נשענת על ההערצה שלנו למורעלות הצבאית, אך הפער בין מכונת המלחמה הבוגרת שהוא, לבין ההתפרצויות הילדותיות כשמשהו לא הולך לו, מתחיל לשדר חוסר אמינות. מישהו מהצופים מאמין שגם כדג מחוץ למים, בפעולות בשילוב הכוחות המיוחדים הבלגיים, דורון מאבד ככה את קור הרוח המבצעי?

אם פעם ההפוגה בין עונה לעונה גרמה לנו להכיל את האנרגיה הזו, הסדרה "היט אנד ראן" ושלל הפרסומות שאותו פרצוף הוביל שחקו את האטיטיוד הזה עד שהצופה אומר לעצמו "חלאס עם תשעה באב הזה".

פאודה תמיד בנויה על המשפט "השלם גדול מסך חלקיו", אבל אם האנרגיה סביב הדמות המרכזית סובלת משחיקה, התקווה היא שהסיפור הסובב את שאר הדמויות ירתק אותנו למסך, מזל שיש את קפטן איוב (איציק כהן) שנמצא כרגע בסכנה. מקור חולשה מסתמן נוסף נובע מאויב מרוכך יחסית - עומאר הוא בנו של משת"פ שסייע לנו, הישראלים, ומשכך הוא דמות אויב רגשית ומורכבת. אך לא בטוח ש"פאודה" "מחזיקה מים" בלי דמויות אויב פלשתיניות אכזריות סטייל אבו אחמד הפנתר. גם הסיפור של משפחות המשת"פים עדיין לא מעביר את מורכבות החיים שלהם, על הקו הדק שבין להיתפס כאויב מסוכן לבוגד בבני עמך. לא מציל אותו גם הליהוק המפתיע של לוסי איוב כבת למשפחת הסייענים ואחותו של עומאר.

גם עלילות המשנה של חברי הצוות חסרות נשמה עדיין, הזוגיות של עידן עמדי (שעדיין לא מוציא מילה מהפה) ורונה לי שמעון, למרות הסוד שהיא נושאת ברחמה, מזכיר ליהוקים לא מתפקדים ב"חתונמי".

צריך לקחת גם את הטור הזה בעירבון מוגבל, אנחנו רק בפרק 4, והסדרה הישראלית הכי מצליחה אי פעם היא עדיין דרמת אקשן אפקטיבית, ולפי הטריילרים היא הולכת לשלוח עוד הרבה מחבלים לבתולותיהם בכל רחבי הגלובוס. אבל אנחנו רוצים הכל כבר בפרק הקרוב, ממש כמו דורון, אין לנו יכולת דחיית סיפוקים.