בקטגוריית "הפער הכי גדול בין קטע הפריוויו שלו לסרט עצמו", הפרס הולך ל"ראש העכביש"! אין פלא שהסרט נמצא במקום הראשון ברשימת הסרטים של נטפליקס - יש בו את הקאסט הכי חם בהוליווד, ז'אנר שמזמין יצירה מהפנטת ויוצרים עם רקורד מוכח. אבל "ראש העכביש" לוקח קוקטייל מרכיבים מבטיח, ומתאמץ שלא לקיים.
סרט המדע הבדיוני החדש של נטפליקס מנסה לתפוס מקום בתחרות הנחשקת, לייצר מציאות דיסטופית שבה אנשים נשלטים, נעקבים, או במקרה שלנו משמשים עכברי מעבדה אנושיים, על כל המשתמע מכך: עריצות, שליטה באמצעות החדרת חומרים משני תודעה, ואיבוד השפיות עד כדי מקרי אלימות קשים.
לאורך כל הסרט "ראש העכביש" משחק לדמויות בראש אבל ממש־ממש לא לצופים, היסודות אינם מוסברים וזורקים על היחסים שבין המדען לעכברי המעבדה האנושיים את האחריות לרתק אותנו אל המסך - וזה מזיע ממלאכותיות.
זה נכון שאין כמו רושם ראשוני, ויש כאן קולנוע אסתטי שמתמקד רובו ככולו במתחם סטרילי שמגרה את הצופים לחזות בו, אך מדובר בקליפה שמתגלה אלינו מהר מאוד וחושפת בפנוכו לא מספיק מעמיק ומנומק לגבי מטרות הניסוי החברתי שנערך באובייקטים.
החדשות הבכל־זאת־טובות הן שכריס המסוורת' ("תור") ומיילס טלר מטופגאן האחרון בהחלט מספקים את הסחורה: המסוורת' יוצא סוף־סוף מתפקידי גיבורי הפעולה הרגילים שלו ומשכנע בתור המדען הרשע, וטלר הוא פשוט שחקן מצוין.
לסיכום: כמדע בדיוני, הסרט יושב על רעיון חביב. אבל בתור מותחן - הוא אפילו לא מתחיל להיות כזה. פרק של "מראה שחורה" קצר יותר ועושה בהחלט אותה עבודה.
"ראש העכביש", נטפליקס
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו