גילה אלמגור תוקפת את מאי גולן: "זו גסות רוח ויריקה בפרצוף"

בראיון נרחב אשר נתנה היום (שישי)ל"אולפן שישי"בערוץ 12, השחקניתגילה אלמגורמפרקת תחנות מרכזיות בחייה המקצועיים והאישיים, החל מהמשברים הנפשיים המוקדמים ועד למערכות יחסים טעונות עם דמויות מפתח בציבוריות הישראלית.

הקרע עם מאי גולן: "פגיעה קשה ושקרים"

אלמגור התייחסה למערכת היחסים עם השרהמאי גולן, אותה אימצה לחיקה וליותה מאז הייתה גולן בת 10. אלמגור סיפרה כיצד זיהתה את גולן בזמן שהשתתפה ב"המעגל עם דן שילון", שם התבטאה בבגרות יוצאת דופן על חייה בעוני, והחליטה לקחת אותה תחת חסותה. היא מימנה עבורה חוגים, פעלה לשילובה בבתי ספר יוקרתיים בתל אביב ושימשה לה כדמות אם במשך שנים.

כיום, היחסים בין השתיים נמצאים בנתק מוחלט בעקבות התבטאויות של גולן, שטענה כי "היא הייתה חית המחמד של גילה אלמגור". אלמגור טענה כי סיפורים על נסיעות משותפות של השתיים, אשר סיפרה גולן בראיונות נרחבים, לא היו ולא נבראו.

אלמגור הגדירה את הדברים כ"שקר גס" וכרוח רעה, וציינה כי מדובר בפגיעה אישית עמוקה. לדבריה, גולן חייבת לה סליחה גדולה על הדרך שבה בחרה להציג את הקשר ביניהן לאחר שטיפסה לצמרת הפוליטית.

נסיון האונס והמשברים הנפשיים: "הייתי שבר כלי"

במהלך הראיון חשפה אלמגור אירועים קשים של פגיעה מינית שחוותה מצד דמויות בכירות בעולם התרבות. היא תיארה מקרה שבו אמן ישראלי בכיר ניסה לאנוס אותה בחדר מלון בפריז, אירוע ממנו נחלצה רק לאחר ששרטה את פניו. במקרה אחר, תיארה הטרדה מינית מצד שחקן בכיר במונית, אליו הגיבה באלימות פיזית כדי להגן על עצמה. אלמגור ציינה כי בתקופה ההיא, טרום עידן ה-Me Too, נשים נאלצו להתמודד לבדן עם גברים שהרשו לעצמם הכל.

לצד הפגיעות המיניות, שיתפה אלמגור בנסיון אובדני שחוותה בגיל 19, לאחר שפוטרה מתיאטרון "הבימה". היא תיארה מצב של ייאוש מוחלט שבו הלכה על שפת הכביש במטרה להשליך את עצמה תחת גלגלי מכונית חולפת. לדבריה, רק ברגע האחרון מצאה את הכוח לצאת מהמים ולחזור לחייה, למרות המצוקה הכלכלית והנפשית שבה הייתה נתונה באותה עת, ללא תמיכה משפחתית או גב כלכלי.

תרבות, פוליטיקה וטקס המשואות

אלמגור הביעה עמדה נחרצת בנוגע למצב התרבות והחברה בישראל כיום. היא הצהירה כי אילו היו מציעים לה להשיא משואה השנה, הייתה מסרבת בתוקף. לטענתה, המדינה נמצאת במצב של סכסוך פנימי עמוק ו"הכל הולך על גחלים", ולכן אין מקום לחגיגות מסוג זה בעת הנוכחית.

בנוגע לסוגיית התרבות, אלמגור טענה כי ללא תרבות אין טעם לחיים ואין מה להנחיל לדורות הבאים. היא מתחה ביקורת על האקלים הפוליטי והחברתי, וציינה כי להערכתה, אילו הייתה מועמדת לפרס ישראל כיום, היא לא הייתה זוכה בו בשל עמדותיה ומכיוון ש"המדינה השתנתה".

אלמגור סיכמה כי למרות גילה המתקדם, היא ממשיכה להופיע על הבמות מתוך אנרגיה פנימית, אך היא אינה מעוניינת לסיים את חייה על הבמה, אלא בביתה, מוקפת באוהביה.