"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

"אנחנו נלחמים גם בשביל שהחיים והיצירה יימשכו"

דליה שימקו בקושי הספיקה לחגוג את סיומו של פסטיבל עכו הבינלאומי לתיאטרון אחר, שבו היא המנהלת האמנותית, ואז פרצה הקטסטרופה הגדולה • למרות השבר, היא מסרבת לאבד אמונה: "מבחינתי הפסטיבל תמיד יהיה פסטיבל של דו־קיום"

,עודכן
0השמעה
"לא מתייחסת לקולות שמנסים לחרחר ריב בין יהודים לערבים". צילום: קוקו

רגע לפני שפרצה המלחמה עוד הספיקה הבמאית והשחקניתדליה שימקולחגוג את סיומו של פסטיבל עכו הבינלאומי לתיאטרון אחר, מהפסטיבלים הוותיקים והגדולים שמתקיימים בכל שנה בחוה"מ סוכות.

זו היתה השנה השנייה לכהונתה כמנהלת האמנותית של הפסטיבל, שזכה לשבחים מיוחדים, וגם היא, כמו כולם, לא תיארה לעצמה שאת החגיגות יחליפו מראות הזוועה ותופת המלחמה. "היה לנו פסטיבל מוצלח באופן יוצא מהרגיל. זה ניכר בבחירת השופטים, במובן שלא היתה הצגה אחת פייבוריטית שלקחה את כל הפרסים, כמו שקורה לעיתים קרובות. זה גם היה פסטיבל פוליטי, שהתייחס באופן כזה או אחר לתקופה שבה היינו.

"אני חושבת שיצרתי, לצד הוועדה האמנותית המופלאה שלי, את אחד הפסטיבלים החזקים והמגוונים שהיו. עבדנו עם יוצרים פנטסטיים, ואפילו לא עיכלנו את זה יחד. לא הספקתי להגיד תודה ליוצרים, להבין מה עברתי, כי בתוך הפסטיבל אני לא נמצאת כדליה - אני נמצאת כמנהלת שמתרוצצת ודואגת. אני נהנית רק בדיעבד. אז אני וכל האנשים שעבדו איתי עוד לא עיכלנו את הפסטיבל הזה. מדהים לחשוב שהבעיות שעניינו אותנו לפני חודש היו מכונות עשן בעכו, ומאז הכל עלה בעשן".

למרות המצב, שימקו מנסה להסתכל קדימה, אל הפסטיבל הבא. "דיברתי עם ליזו, מנכ"לית הפסטיבל. אמרתי לה שאם עד סוף נובמבר לא מוציאים קול קורא - לא יהיה פסטיבל, כי לוקח המון זמן עד ששולחים וקוראים. אני פתאום מרגישה אשמה שאני מעיזה לדבר על הפסטיבל הבא, אבל מנגד אני אומרת - לא נחיה כאן? לא ניצור כאן? אחרת, בשביל מה אנחנו נלחמים?"

העובדה שהפסטיבל מתקיים בעיר מעורבת, שחיה את הדו־קיום, רק מחזקת את התחושות ואת התקוות שלה לגבי העתיד. "אני לא מתייחסת למה שעושים כל מיני קולות אינטרסנטיים וציניים בממשלה, שמחרחרים ריב בין יהודים לערבים. אני מרגישה שדווקא המצב הזה מחזק את העובדה שאנחנו ערבים ויהודים שחיים כאן יחד, ושיש לנו אויב משותף. מבחינתי, הפסטיבל תמיד יהיה פסטיבל של דו־קיום בעיר מעורבת, ואני מאמינה שהשבר שהיה בעכו ב־2021 לא יחזור לעולם".

את חושבת שאנשים ישלחו מחזות שנוגעים גם במצב הנוכחי?

"אני בטוחה שישלחו פחות. השנה שלחו 260 מחזות, ואני לא חושבת שאקבל כמות כזאת. אני גם לא יודעת על מה אנשים יכתבו. אני מתארת לעצמי שסוג כזה של טראומה צריך לעכל, אי אפשר להגיב לדבר כזה בזמן אמת".

סדנה לפירוק הטראומה

לצד הפסטיבל, את גם יוצאת עם "אנסמבל אספמיה" להופיע למפונים.

"נכון, אני יוצאת לסדנה לאמנים, סדנה לפירוק הטראומה והרגשות, מתוך רצון להעיר את היצירתיות דרך הפירוק הזה. השבוע 'אנסמבל אספמיה' ייסע להופיע בפני מפונים בטבריה עם מופע חדש, שהיה אמור לצאת ב־3 בנובמבר בקפה תיאטרון הקאמרי.

"המופע, 'זמן געגוע', בהשתתפות אסתי זקהיים, אלחי לויט והמוזיקאי שי בן יעקב, מבוסס על סיפורים קצרים של עדנה בוכמן, שאסתי ביימה ואני ליוויתי אמנותית, ונעלה אותו בפעם הראשונה בפני מפוני העוטף. יש לנו עוד מקומות שהזמינו אותנו, ונשמח להגיע לכולם".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר