"מעולם לא חשבתי לכתוב את זה": השחקנית שהפכה את הזוועות שעברה משפחתה למחזה

כבת הדור השני לשואה, השחקנית מירב גרובר מכירה היטב את תחושות החרדה, הפחד והאפלה שיש בבית שההורים בו סוחבים על גבם את הטראומה הגדולה מהתופת שעברו. שני הוריה ניצלו מהנאצים ועלו לארץ - אביה מיוגוסלביה ואמה מלוב.

המציאות המורכבת הותירה בה חותם כנערה, ובהמשך כאישה בוגרת, כשהטראומה המודחקת איימה להתפרץ. בשנים האחרונות גרובר החליטה לכתוב את סיפור החיים הזה, באקט שהפך לא רק למחזה מרגש, אלא גם לתרפיה. התוצאה היא ההצגה "חותם המוות" (שמה של תסמונת המאפיינת ניצולי שואה, שמאופיינת בחרדה מתמדת, בחוסר יכולת לתפקד בחברה ובנטיות אובדניות; מ"כ), שעלתה לאחרונה בתיאטרון הבימה.

"הוריי הגיעו משני קצוות, אבא מיוגוסלביה ואמא מלוב. שניהם הגיעו לארץ בעקבות המלחמה. זה משהו שכמעט לא מוזכר ולא לומדים אותו, אבל הכוחות של היטלר הגיעו גם לשם. שניהם עלו לארץ לבדם".

כמה השואה היתה נוכחת בבית?
"נהגנו לומר שיש לנו 'שבת שואה'. בבוקר יום שבת, אחי הגדול ואני היינו זוחלים למיטה של ההורים, ואבא היה מספר על הרגעים הטראומטיים בחייו. למשל, כשהיה עם אמא שלו במעבר הגבול בין יוגוסלביה להונגריה, והם נאלצו להתחבא מתחת למושב ברכבת. הנאצים עלו לביקורת וירו בכל מי שהתחבא, אבל אותם לא תפסו. אמא פחות השתתפה בזה, ולפעמים היא גם סיפרה על הפרעות שעברה".

כילדה, איך זה לגדול בבית כזה?
"גדלתי לתוך זה, וחשבתי שאצל כולם זה ככה. למעשה, זה יכול היה להיות מאוד נחמד ומגבש, השבתות האלה, אבל כשהייתי בת 9 אבא שלי ניסה להתאבד חמש פעמים לנגד עיניי. זה היה בכל מיני צורות: הוא בלע כדורים, ניסה לתלות את עצמו, לקפוץ ממרפסת, לקח סכין ודודה שלי נאבקה בו. את כל זה ראיתי. בניסיון האחרון שלו הוא רץ לכביש וקפץ לתוך מכונית נוסעת. הוא לא מת, אבל הוא נפצע ונדרש לשיקום של שלוש שנים. הוא היה אלוף הארץ בהרמת משקולות ומקום שני בהיאבקות, ספורטאי מצטיין - וכל זה לא עזר לו, היטלר המשיך לרדוף אותו".

ואיך את מתמודדת עם זה עכשיו, כאדם בוגר?
"יש לנו מנגנון הגנה נהדר במוח. הבנתי שמשהו לא טוב קורה בבית, אבל לא ידעתי עד כמה זה ירדוף אותי. בתור ילדה, מצד אחד היה פחד מטורף, ומהצד השני התרגשות מכך שיש דרמה בבית, שקורים דברים, ואז גם באה האשמה על זה שיש התרגשות".

היה שלב שבו הבנת שאת זקוקה לטיפול?
"בגיל 18 התחלתי לשמוע צפצופים באוזניים. לא הבנתי מה קורה, ואמא שלי הבינה שמשהו נפשי עובר עלי. למרות שזה לא היה מקובל אז, היא שלחה אותי לפסיכולוג. אחרי הצבא הלכתי באופן קבוע לטיפולים, כי התחלתי לשקוע בדיכאונות ובמחשבות אובדניות".

מתי החלטת לכתוב את הסיפור של המשפחה?
"לא חשבתי לכתוב את זה מעולם. אחרי שעברתי למצפה רמון עם הבן שלי רציתי לחזור לתיאטרון, אבל לא ממש פרסו בפניי שטיח אדום של תפקידים, אז החלטתי לכתוב לעצמי תפקיד. ככה זה התחיל, מסיבה אגואיסטית, ונמשך שלוש שנים".

ההצגה "חותם המוות" מוצגת בתיאטרון הבימה בבימויה של סיון קרצ'נר. משתתפים: גיל וייס, גל הויברגר, דון לני גבאי, ידין גלמן, עמית הכטר, פזית ירון מינקובסקי, תומר גליק ומירב גרובר.