"תודה שאתם נותנים לי כל כך הרבה משמעות": אסף אבידן בקיסריה

ברגע אחד במהלך ההופעה של אסף אבידן אמש (שבת) בקיסריה, יכלו גם הרחוקים שבפוקדי המקום לחזות באמן מעלה הילוך בזמן אמת. זה קרה רגע לפני שהוא ירד מהבמה להדרן, ממש במהלך ביצוע של "Love It or Leave It" שגרם סופסוף לקהל לקום על רגליו לאחר ערב שלם של ישיבה. ברגע אחד הפך האמפיתאטרון הרומי בקיסריה לרחבת ריקודים, ובאיו נדמו פתאום להמון שצובא על הבמות בהופעת רוק.

אחרי למעלה משעה סטטית שבלבלה גם את המוזיקאי (אשר בעצמו הודה ש"נורא מוזר זה הופעות ישיבה"), ברגע אחד נפרצו הסכרים ונפלו החסמים המנטליים. ואסף אבידן, כמו מטיף אקסטטי בכנסייה, שאף מאהבת הקהל והתמלא מקרבת ההמונים.

"היינו צריכים לעשות את זה מההתחלה", הוא אמר רגע לאחר מכן. ואם כותב שורות אלה לא היה נתקל בתופעה דומה למדי בהופעה של אותו א.א ב-2015, שהתפוצצה גם היא ממש כמו זו - רק לקראת סופה, הוא היה מניח שמדובר בטעות. אבל כנראה שלאבידן, אמן וירטואוזי שלא צריך לרצות את הקהל שלו כדי להותיר אותם מהופנטים אליו במשך ערב שלם, יש מבנה אחר של הופעה. וכן, הוא כולל את "Reckoning Song", להיט הענק שלו, לא צריך לדאוג.

זה פשוט שבשביל להגיע אל השירים המוכרים ולשירה בציבור הוא יעביר אתכם מסע. ובשביל להבין מה קרה אמש, צריך לספר את הסיפור של ההופעה בקיסריה ושל המסע הזה מההתחלה.

אסף אבידן הגיע אל במת האמפי בקיסריה אחרי שנתיים וחצי של הפסקה חצי-כפויה. חשבתם שהשנה שחלפה הייתה, מטעמי פנדמיה, קשה במיוחד עבורכם? "תחזיקו שניה את הבירה שלי", יגיד לכם (מטאפורית) הזמר בן ה-41, וידגים בפניכם כמה 2020 הייתה אמנם אובייקטיבית תקופה איומה, אבל עבורו היא הייתה רק המשך שחור, כמעט אפוקליפטי, לשנה שקדמה לה. זו בה הוא מצא את עצמו מותקף וכמעט נקרע לגזרים על ידי זאב צ'כוסולובקי שאימץ, עד כדי סכנה מוחשית ליכולתו לנגן בעתיד. לא הרבה לאחר מכן רדפה להקת זאבים את הסוסה שגידל במקום מושבו באיטליה, היישר אל מותה מנפילה מצוק. בשלב זה של הסיפור אפשר לדבר באמת גם על אותה מגפה עולמית שעשתה שפטים בשפיות ובתפיסת המציאות של כולנו, ולפניכם מתכון לכמעט שלוש שנות ייסורים, אובדן ובדידות גדולה.

כל אלה זוקקו אמנם לכדי אלבום חדש ומצוין. אבל הצורך בבמות, נקודת המפגש הכמעט תרפויתית לעתים עבור אחד האמנים היותר רגישים שצמחו כאן, לא הוזן מזמן. במילים אחרות - אחרי שנתיים וחצי נטולות הופעות ומגע ישיר עם קהל, גם אסף אבידן מצא את עצמו תוהה אם עוד יש בו עוד את הכוח. הוא גם מספר על כך בעצמו, בערב בו חתם שלוש הופעות בישראל, שהיוו את הסיפתח לסיבוב ההופעות העולמי החדש שלו.

"אני מתרגש", הוא יודה בשלב מסוים בערב, ויתנצל על כך שהוא פחות קומוניקטיבי מבדרך כלל (אבידן הוא סטורי טלר מצוין, כשמתחשק לו ללהג על שיריו). "לא ידעתי אם אני רוצה לחזור לזה", הוא יספר. "ואחרי ההופעה בבארבי (שהתקיימה בשבוע שעבר. ע.פ) לא ידעתי איך בכלל חשבתי שאני לא רוצה לחזור. תודה שאתם נותנים לי כל כך הרבה משמעות". וכשהוא ישוב סופסוף אל אור הזרקורים אחרי גלות הבמות הכפויה, הוא יזכיר כמו לעצמו גם לאוהביו, מדוע מדובר באמן מיוחד ובפרפורמר נדיר מאוד במחזותינו.

לבוש חליפה צהובה שמשווה לו מראה שמזכיר את פרינס המנוח, וכשהוא מוקף בהרכב חדש, אבידן עשה את הדבר הנכון והתחיל את טור החזרה שלו במגרש ביתי מוכר. ובמשך כמעט שעתיים הוא לקח את הקהל שלו למסע בזמן ובנבכי היצירה שלו, שעברה תהליכים ופאזות רבות מאז תוייג הכותב מאחוריה כתחייה מחדש ומאתגרת מגדרית של ג'ניס ג'ופלין (ותודה לאל לפחות שההשוואה הזו כבר איבדה אחיזה).

יצירה שיש בה אמריקנה סיקסטיזית מובלת קלידים, מלודיה ורגש כמו ב-"Green and Blue" ו-"The Study on Falling", שניהם מ-2017. והיא ניחנת בנוסף בלא מעט Fאנק ודאנס מזן The Jail that Sets" You Free" מ-2015 רווי המקצבים המשתנים (ואלוהים, איזה ביצוע הוא מעניק לו כאן).

ואפילו גם לאונרד כהן אפשר לזהות בה ("The Labyrinth Song"). לרגעים היא מהורהרת ושטופת מלנכוליה אלקטרונית כמו ב-"Different Pulses", באחרים היא כוללת הבלחות של אסיד ג'אז אפי מזן "Bang Bang". את כל אלה מוביל אבידן בקול גדול ומרשים, בו הוא מפליא לשלוט לאורך כמעט כל הערב. וברגעים בהם הוא מאבד שליטה ומגלה בו סדקים, כמו למשל ב-"No Words", הוא מצליח באמצעות המון כריזמה וחן לאלתר במקום זאת משהו יפה. או במקרה זה - לתת לקלידנית שלי לוי להוביל את השיר בקולה. ובין כל אלה הוא מרבה להתפשט (אבל להישאר בגופיה, כי אימא בקהל), לחלוץ נעליים, לעבור מהגיטרה לפסנתר ובחזרה או לרקוד על הבמה.

זו, אגב, מוארת באופן די מרהיב יש לציין (באנגלית זה נקרא majestic, בעברית קצת יותר קשה למצוא לזה מילה). וכאן זה המקום לציין שלצד היכולות הווקאליות הבלתי נתפסות, עיצוב הבמה והפרזנטציה של אסף והלהקה כולה, מעניקים לכל העסק תחושה של מהוקצעות נדירה. ובקיצור - אמנותית המופע של אסף אבידן ולהקתו החדשה, לא פחות משהוא חתיכת תענוג לאוזניים, הוא גם חגיגה לעיניים. ותודה למוחמד על התאורה.

בחזרה לרגע בו התחלנו, קצת אחרי הרוב ומעט לפני ההדרן. עבור כל אמן אחר היה יכול להיות זה לקח לעתיד: רוצה קהל משולהב בהופעות שלך? שלוף את הלהיטים בשלב מוקדם של הערב וצפה בו מפזזים לצלילם כבר בתחילת ההופעה ולאורכה. אבל אבידן, לא פיפל פליזר - גם אם מדובר באמן שמבין דבר או שניים בריצוי קהל, רוצה את זה אחרת. הוא יביא לכם את השירים המוכרים, אבל בקצב שלו. בין עיבוד בימתי מלא פאתוס לבין סולו גיטרה ארוך. את הסיפוק המידי תקבלו מדור כוכבי הפופ והאר נ' בי שהתפוצצו כאן בשנה האחרונה, וכעת עושים דרכם אל יתר העולם.

אבל אבידן הוא גיבור רוק שנוצר בתקופה בה הז'אנר זכה לפריחה מחודשת, והשתלב עם בלוז וקאנטרי ופולק. הוא לא צריך יותר מגיטרה, גרון שמייצר צלילים עצומים וכמויות של סטאר קוואליטי כדי להחזיק את החוזים בו דרוכים, אפילו נפעמים, מהכוכב שמולם. בעידן בו מוזיקאים אמנים אמיתיים הופכים יותר ויותר נדירים, אסף אבידן נוצץ כאחד האחרונים שבהם.