"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

20 שירים, שני אלבומים ואולפן ביתי: מי היה נועם איתן שנפל בעזה

סמ"ר נועם איתן נפל בקרב בעזה ארבעה ימים לפני שחרורו מהצבא, אבל המוזיקה שיצר בסתר הפכה למורשת חיה שממשיכה להדהד • "הוא היה מוזיקאי מחונן שלמד הכל לבד", מספרת משפחתו, "יש יותר מ־20 שירים לא מולחנים שלו שנרצה להעביר לאמנים"

,עודכן
0השמעה
נועם איתן ז"ל. צילום: נועם שרעבי

בבוקר 17.11.2024 כוח של חטיבת כפיר פעל בבית לאהיא שבצפון רצועת עזה. במהלך הפעילות נתקל הכוח במחבלים, ובחילופי האש נהרג סמ"ר נועם איתן, ארבעה ימים לפני שחרורו מהצבא. באירוע נהרג לוחם נוסף ואחר נפצע קשה. איתן, בן 21 בנופלו, הוא בנם של אביבה ויצחק, אח לאמיר, לאביאל וליעל. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בחדרה.

הוא למד בישיבת בית שמואל בעיר, ומשם עבר ל"מדרשית נעם אורט" שבכפר סבא. מגיל צעיר גילה רוח יזמות, בגיל 6 בנה בית כנסת בביתו ובגיל 11 ביקש לרכוש מכונת סוכר להכנת צמר גפן מתוק והחל למכור אותו לתלמידים בהפסקות. אחד הדברים שהיו מרכזיים בחייו מגיל צעיר היתה המוזיקה.

הוא היה מוזיקאי מוכשר, ניגן, כתב, הלחין והקליט שירים, הקים אולפן הקלטות בביתו, שם כתב, שר והפיק. יצר מוזיקה בכל הזדמנות והוציא שני אלבומים. הזמר האהוב עליו היה ישי ריבו, ורק לאחר מותו הבינו בני המשפחה איזו מורשת מוזיקלית הותיר אחריו, מורשת שאותה הם מבקשים להמשיך להנציח.

"נועם היה במסלול של בני ישיבות הסדר - שנה וחצי ישיבה, שנה וחצי צבא, ועוד שנה וחצי ישיבה. בתיכון הוא נפצע, יכול היה לא להתגייס, אבל עבר ניתוחים, פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, ונלחם להעלות את הפרופיל שלו כדי לשרת כלוחם בגדוד 90 (נחשון) בחטיבת כפיר עם חבריו", מספרת אמו.

"הוא לא תכנן תוכניות של אחרי צבא, כי היה צריך להמשיך ישר משם לחטיבה, אבל הלכנו וקנינו בגדים חדשים לקראת השחרור. הוא לא השאיר לנו מכתב. יש כאלה שמשאירים מכתב לפני שהם נכנסים לעזה, אבל נועם לא חשב שלא יחזור".

איזה פספוס

בדיעבד, היית רוצה מכתב כזה?

"לא, הייתי רוצה שהוא יחזור. גם הוא רצה. לא חשבנו על זה, לפעמים הפחד התגנב אבל הסטנו את המחשבות האלה. הוא סיפר לאחותו שהוא רוצה להתחתן, והחלום שלו היה להתעסק במוזיקה. בליל שבת אחד, כשישבנו לשולחן ודיברנו על העתיד, הוא אמר - לא אשכח את המשפט בחיים - 'אני רוצה להשאיר חותם'. אמרתי לו 'נו מה?', אבל בזה זה נגמר. המוזיקה היא החותם, בעצם. מתברר שהוא השאיר לנו את המתנה הזאת".

ספרי על המוזיקה שלו. כמה הופתעתם לגלות לאחר מותו את היקף היצירה שלו?

"ידענו שהוא מתעסק במוזיקה, באולפן הביתי הקטן שלו הוספנו כל פעם עוד רכיב, אבל הוא עשה את זה בעיקר כשאנחנו בעבודה, או בישיבת ההסדר עכו, ולא ידענו את העוצמה וההיקף, את הכישרון המחונן. אחותו גם אמרה לו פעם 'לא כל אחד זה ישי ריבו', אמרנו לו שצריך לעבוד קשה, שלא נהיים סטארים בדקה, גם לשלמה ארצי היו קשיים בתחילת הדרך, אבל זה לא עניין אותו.

עם הוריו,

"אנחנו משפחה שאוהבת לשיר, שמנגנת ושרה. אבא שלי מורה למקהלות, וכשהיה מיזם של 'אבות ובנים שרים בעצמאות' בבית הספר בחדרה, שבמסגרתו הורים וילדים שרו על הבמות בערב יום העצמאות, הוא השתתף עם אבא שלו בזה.

"לפני כמה שנים עשינו קליפ משפחתי לשיר של ישי ריבו, 'תוכו רצוף אהבה', שיעל שרה לבת־המצווה שלה, וגם הקלטנו באולפן עוד שיר של ריבו, 'השבעתי אתכם', שכל המשפחה שרה. מצאנו במחשב שלו אחרי שהוא מת המון שירים שלו שהוא הקליט. הוא גם כתב, גם הלחין וגם הקליד את המילים של כל השירים שכתב. הוא ממש הכין לנו ספר שירים, ואנחנו עומדים להדפיס ולכרוך את זה עכשיו לספר אמיתי.

"יש יותר מ־20 שירים לא מולחנים שלו שאני רוצה להעביר לאמנים, ואני מקווה שנצליח, כמו ששלמה ארצי הלחין את 'שיר חייל', שיר של נמרוד גאון ששרים אותו עד היום בלי הפסקה מאז, או להעביר לאמנים שירים שכבר הולחנו על ידי נועם. חשוב לי שהוא באמת ישאיר חותם ובאמת ייכנס לתודעה של האנשים, שכולם יידעו מי הוא היה ואיזה פספוס, איזה כישרון, איזה מוזיקאי מחונן שלמד הכל לבד.

"ישי ריבוהיה האמן האהוב עליו, ומי שמקשיב למילים ולמוזיקהשלו מוצא הרבה חיבור ביניהם. כל הארון שלו פוסטרים שלו, הוא הלך המון להופעות שלו, התחבר לעולם האמוני שלו ולסגנון המוזיקלי. בכל פעם שאנחנו שומעים שיר של ישי אנחנו חושבים על נועם. הייתי שמחה להעניק לו שיר שלו, שאולי יאהב וילחין, וגם לבקש ממנו לבוא לשיר באזכרה של נועם".

"ילד מאוד רוחני"

במסגרת פעולות ההנצחה של נועם נחנך בישיבת ההסדר עכו שבה למד אולם "דרכי נועם" לזכרו והופק סרט זיכרון הזמין לצפייה ביוטיוב. בני משפחה וחברים רצו ב"מרוץ חדרה" לזכרו של נועם, והופקה מדבקה עם ציטוט משיר שכתב: "בעוד אני כאן, יש לי עוד לעשות. בעוד אני שם, אני חייב להיות". וגם השירים שכתב, הלחין וביצע זמינים להאזנה ביוטיוב ובספוטיפיי, ומופיעים באתר שהוקם לזכרו: eeaviva.wixsite.com/noameitan

נועם מונצח בבית חטיבת כפיר בעפולה, במחנה מכבים ששייך לחטיבת כפיר יש אולם הנצחה ומורשת שבו מונצחים 222 גיבורי החטיבה, כולל גיבורי "חרבות ברזל", אבל אין ספק כי ההנצחה הגדולה והמרגשת ביותר תהיה השירים, שיתנגנו לנצח וימשיכו להדהד את דמותו ואת אמנותו.

"הוא היה ילד מאוד רוחני. שירים הם דבר שמאוד מחבר בין אנשים, ובערב השלושים למותו התקשרה אלינו משפחה מממפיס, ארה"ב, שנולד להם ילד. הם ראו בחדשות את נועם, והאמא החליטה לקרוא לתינוק נועם. הם שלחו לנו תמונה מהברית.

"פגשנו אותם לפני חודשים בפינת הנצחה שעשינו לנועם בנחל אלכסנדר. לקחנו אותם לשם, והם מאוד התרגשו ונתנו לי להחזיק את נועם. האמא סיפרה לי שכשהתינוק שלה בוכה היא משמיעה לו את השירים של נועם, וככה הוא נרגע".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר