שורדי השבי בכתבה ל"רולינג סטון": "כשהתעללו בנו - שרנו"

מגזין ה"רולינג סטון" האמריקני, כתב עת נחשב העוסק בתרבות פופולרית ובמוזיקה בפרט, כמו גם בפוליטיקה, פרסם מוקדם יותר השבוע כתבה שבה כמה מחטופי ה-7 באוקטובר חשפו כיצד המוזיקה סייעה להם להחזיק מעמד בשבי חמאס.

מדובר בטקסט רגיש, אוהד ומעניין במיוחד, המתפרסם על אף שהמלחמה הסתיימה ועל רקע החרם המתמשך על ישראל, ומעניק לקוראים ברחבי העולם הצצה למה שהתרחש בשבי חמאס - מהזווית המוזיקלית.

שורדת השבי מורן סטלה ינאי, למשל, הסבירה בכתבה שהשיר "My Way" של פרנק סינטרה שימש כ"מנטרה, כתפילה וכמפת הדרכים" שלה בשבי. מובן שלא היה לשורדת אפשרות להאזין לשיר, ולכן היא "ניגנה" אותו בראשה.

"כשאני שומעת את השיר הזה, אני מרגישה בבית. זה המקום הבטוח שלי", הסבירה סטלה ינאי, שנהגה להאזין לשיר עם אמא בילדותה. "בכל פעם שהתעללו בי, שרתי לעצמי 'And now the end is near, so I face my final curtain', ומצאתי את הכוח להמשיך. את מנתקת את עצמך מהסיטואציה כדי לשרוד. חייבים לעבור בראש למקום אחר... הדבר הכי מפחיד הוא לאבד את האמונה, כי אז את גמורה", היא סיכמה.

גם השורדת דורון שטיינברכר התראיינה לכתבה במגזין האמריקני, וגילתה שהגישה האקראית שלה לרדיו היתה בשבילה חבל הצלה. "האפשרות להאזין לרדיו ולשמוע קצת מוזיקה מהבית עזרה לשמור על קשר למציאות", כך לפי שטיינברכר, שהוסיפה כי השיר "נתק אותי" של נטע ברזילי וכפיר צפריר, שנכתב בתקופת המלחמה, ליווה אותה ואת חברותיה החטופות במנהרות, לאחר ששמעו חלק ממנו ברדיו.

"הרגשתי שהשיר תיאר בדיוק את מה שהרגשתי במצב הזה - שהכל היה כמו חלום רע ושאני מייחלת שמישהו יעיר אותנו מהסיוט הזה". שטיינברכר הוסיפה כי לעיתים ביקשה מהשורדת דניאלה גלבוע לשיר בשבילה, כשהיתה זקוקה לעידוד.

במקרה של חברי הילדות גיא גלבוע דלאל ואביתר דוד היתה זו המוזיקה של להקת הרוק האמריקנית אבנג'ד סבנפולד שסייעה להם לשרוד במשך שנתיים. "זה כאילו שהם כתבו בשבילנו את השירים 'Buried Alive', 'MIA' ו-'Save Me'", מצוטט דלאל בכתבה.

"בכל פעם שהתעללו בנו, בחרנו אלבום של אבנג'ד סבנפולד, עצמנו את העיניים והתנתקנו", הוסיף דוד. "שרנו בראש וניגנו בפה את קטעי הגיטרה. ברחנו מהמציאות והרגשנו רק את המוזיקה". לימים, לאחר שחרורם המיוחל, נפגשו השניים עם סולן הלהקה, אם. שאדוז. "לא האמנו. הוא היה הסולן האהוב עלינו מאז שהיינו קטנים", אמר דוד.

גם השורד אלון אהל, שנחטף מפסטיבל הנובה, נעזר במוזיקה בזמנים הקשים ונהג לזמזם לעצמו את השיר "Ain’t No Sunshine" של ביל וית'רס' יצירה שקיבלה משמעות הרבה יותר עגומה במנהרות חמאס האפלות. גם "Roxanne" של הפוליס ו"שיר ללא שם" של יהודית רביץ סיפקו לו סוג של נחמה.

"שיר שמחבר אותך הביתה יכול להיות חבל שעוזר לך לטפס מתוך בור למקום גבוה יותר", אומר בכתבה הפסיכולוג גלן כהן, שייסד את צוות הטיפול בחטופים, שוחח איתם לאחר שחרורם ותיעד מה שחוו בשבי בספר חדש שצפוי לצאת במהלך השנה.

לא משנה אם הם דמיינו אותה, שורה אותה או שמעו אותה ברדיו - המוזיקה היתה הכרחית להישרדותם של החטופים, שרבע מהם נחטפו מהפסטיבל בקיבוץ רעים - שאליו הם כמובן הגיעו מלכתחילה בשביל לשמוע מוזיקה, לבלות וליהנות, אך נקלעו לסיטואציית הבלהות.