חנן בן ארי: "המדינה שלנו זקוקה לשמש"

את השבוע הזה, וזה לא ניחוש או הצהרה חלולה, חנן בן ארי לא ישכח כנראה גם עוד הרבה שנים קדימה. זה לא קורה הרבה שאמן מצליח בוחר לחגוג את האלבום החדש שלו בסדרה של מופעי השקה שמתקיימים יום אחרי יום, ורגע לפני שהוא פוצח בכך הוא הופך אב לשבעה. הפעם לילדה, שאם להאמין לו, עודנה נטולת שם.

כך בדיוק נראה השבוע של בן ארי, מהמוזיקאים הפוריים (אמנותית, נו), המוכשרים והאהובים בארץ עכשיו, שרגע לפני שהחל שבוע ובו שישה מופעים לקידום אלבומו החדש (והמצוין) "יש כאן יותר מזה" באקספו תל אביב שבגני התערוכה, הפך באופן רשמי אב לשבט. אבל אמן ופרפורמר כמו בן ארי לא ייתן לאירוע, מונומנטלי ככל שיהיה בחייו, להסיט אותו מהתוכנית המקורית שרקם. וזו, אשר תימשך גם בשבוע הבא, הגיעה לשיא מסוים אמש, בהופעת חמישי חגיגית ושמחה במיוחד. כזו שמשכה אליה קהל רב, שמח ואקלקטי, שהכיל אחוז גבוה של חובשי כיפה וכיסויי ראש, אבל לא גבוה במיוחד מאחוז החילוניים הגמורים והמקועקעים שרואים במוזיקה של בן ארי יותר מזמירות פופ אמוני.

איך אפשר בכלל לתאר הופעה כרצף של שיאים? לא ברור, אבל זו דרך די מדויקת לתאר את שורת הלהיטים ששר חב"א אתמול בביתן 2. כזה שהחל ב"עטלף עיוור" הטרי, והתקדם משם היישר אל "שמש" – שיר סופר פופולרי מלפני ארבע שנים ששאב את קהל אוהביו, אוהדיו ומעריציו דקות בודדות אל תוך הערב. "אין לכם מושג מה קורה פה, חיכיתי הרבה לרגע הזה ולסיבוב הזה", הוא אומר, מרים בקבוק מים קרים "לחייכם ולחיינו" ונראה, במשך כל שלבי הערב הזה, כמי שעוד לא התרגל להימצא במעמד כמעט ברוס ספרינגסטיני במהותו.

"זה מטורף, כי היא הייתה אמורה להגיע בעוד חודש", הוא מספר על בתו הטרייה, שחבר הציע להעניק לה את השם "טיימינג" מפאת יכולתה המולדת לאתגר עוד יותר את אביה, באחד השבועות הגם כך מאתגרים יותר בחייו. אבל מוזיקאי כמו חנן בן ארי, אחד שנמצא בשטח כבר קרוב לעשור, לא ייתן לינוקא טרייה או לכל דבר אחר לשנות את תוכניותיו. ואלה, כפי שהבין כל מי שחזה בו אתמול מבצע בזה אחר זה שורה של להיטים כמו "חולם כמו יוסף" האייטיזי (והכיפי מאוד), שיר ה-לא באמת כפירה "מה אתה רוצה ממני" או "אמא אם הייתי", היו לחגוג כמעט עשור של קריירה מטאורית ועקבית באותה כפיפה.

בין לבין הוא מדלג בין הבמה המרכזית ובין במת אמצע בלב הקהל, שעוטף אותו באהבה וההערצה השמורים לאלה שבאמת הצליחו לחדור ללבבות ההמון. לא מעט, אגב, בזכות שילוב בין כנות מופלאה ומוכנות לצחוק על עצמו. גם אם זה אומר להציג תמונות פחות מחמיאות שלו מגיל הטיפש-עשרה, כבול בריבועי ברזל אורתודונטים ופרצוף שבנעוריו לא בדיוק זעק "רוקסטאר". אבל עבור רבים שבאו לראות אותו השבוע, גם אתמול, ועוד יבואו בימים הקרובים לחזות בו בפעולה, בן ארי הוא לא פחות מכזה. ואלה יצטרפו אליו בשירה בציבור בלהיטי ענק כמו "ויקיפדיה", "אם תרצי" הסוחף ואיך לא - "תותים", השיר שהפך אותו מאמן בתחילת דרכו לאחד השמות המוכרים בארץ.

כיאה לפיפל פליזר שהוא, בן ארי מאזן נכון בין שירים משלל שלבים בקריירה שלו. וגם בין אלה שמרכיבים את האלבום החדש שלו הוא בחר את הטובים ביותר. מתוכם ראוי לציין את "אביתר" המקסים, שיר קצר וחמוד מהתקליט החדש שמוקדש לאביתר בנאי ומתמזג, שלא כמו באלבום, ל"מתי נתנשק" של אותו בנאי. לקראת הסוף יגיע גם "חוץ מכדורגל", שיר יפהפה על דיכאון והיאחזות במה שאפשר להיאחז בו בתקופות חיים פחות מאידיאליות. זה ימשיך אל "אלוף העולם", שיר שתוך פחות מארבע שנים נכנס לפנתיאון המוזיקה הישראלית לדורותיו, ול-"יש כאן יותר מזה", שיר הנושא של האלבום האחרון ואחד ממגדיריו המובהקים.

כמה קלישאה זו תהיה להגדיר את בן ארי כאחד האמנים הישראליים ביותר שצמחו לנו כאן בעשור האחרון? קלישאה עצומה, כן, אבל מה לעשות שכשספציפית הזמר הזה אומר על במה "אנחנו בליקוי מאורות במדינה שלנו. היא זקוקה לשמש דחוף" – יותר מאשר לזמרים אחרים, דווקא לו קל להאמין. אולי זה השילוב המדויק שהוא מביא בין כנות, מסורת, קדמה והיכולת לשאול שאלות. אולי זה פשוט שמדובר במוזיקאי שמצליח לזקק ביצירה שלו, כשחושבים על זה באמת, רגש מנותק עדה, מגזר, דת, גיל או אמונה.