"אני ממלאת אולמות כבר שנים וברדיו לא משמיעים אותי"

אחרי 11 שנים בדמות, שפיטה החליטה לחזור להיות רותם שפי • בראיון היא מספרת על האימהות הטרייה ("זה לא בא לי בטבעיות"), על תחנות הרדיו שהתעלמו ("המקומות היחידים שפגעו בי") ועל הסיבות שהפסיקה לצאת להפגנות ("נהיה לי רע")

שפיטה מתוך המחזמר "לילות ברודווי"// צילום: בן רביבו

אחרי 11 שנים כדיווה ה"ערבייה" המוגזמת בעלת החיבה לקאברים של שירי רוק, רותם שפי הרגישה ששפיטה כבר קצת כבדה עליה.

"הגיע איזה מיצוי", מסבירה שפי את ההחלטה להיפרד לפי שעה מהדמות ולחזור לבמות - הפעם כרותם. "בקורונה פתאום מצאתי את עצמי בלי עבודה, חושבת הרבה, וקלטתי שטיפה התעייפתי, שאני חוזרת על עצמי. התחלתי להרגיש שאני לא מחדשת לעצמי והרגשתי רצון שלי, כרותם, לבטא את עצמי. וכמו ששפיטה באה לי טבעי בזמנו - גם החזרה עכשיו לבמה כרותם באה טבעי".

שפיטה, צילום: קוקו

בראיון שיתפרסם ביום שישי במוסף "שישבת", שפי מדברת על השפעת האימהות לבתה סול בת השנה ושמונה חודשים על הקריירה שלה. "מאז שסול נולדה קלטתי שאני כל הזמן עייפה, ושנורא קשה לצאת להופעות בדמות שהיא אפרית, שהיא כל הזמן באיזה היי. הגעתי למצב שהיה לי כבר קשה להכיל את זה. עכשיו, כשאני עושה את רותם, אני מגיעה לחזרות עם טייץ וטישרט, וזה כיף ולא כבד".

רותם שפי, צילום: שי פרנקו

איזו אמא את?
"באופן מפתיע אני הרבה פחות חרדתית ממה שחשבתי, כי בחיים שלי אני סובלת הרבה מחרדות ומהתקפי חרדה".

את מטפלת בעצמך?
"אני כבר שנים בטיפול פסיכולוגי, ובמקרים קיצוניים אני לוקחת כדור. פעם גם הזמנתי אמבולנס, שיבואו ויגידו לי שאני לא עומדת למות, כי זו התחושה שהיתה לי באותו רגע. אבל עם סול אני לא חרדתית, אני נותנת לה להיות. אני זורמת כאמא, אבל אני לא אמא שקל לה לקום בלילה או בבוקר ולתקתק ארוחות. זה לא בא לי בטבעיות בכלל".

בראיון מתייחסת שפי לעלבון שחשה מהיחס שקיבלה מתחנות הרדיו אשר התעלמו ממנה במופגן. "נפגעתי כשבגלגלצ עשו יום תמיכה באמנים ישראלים, השמיעו רק מוזיקה עברית - ואותי לא. אם אתם תומכים באמנים הישראלים שנותרו בלי פרנסה, למה אפילו פה לא זרקתם עצם? גם ביום האישה השמיעו נשים והתעלמו ממני. אין בארץ כל כך הרבה זמרות כדי שתתעלמו עד כדי כך מהקיום שלי. אני ממלאת אולמות כבר שנים, אז ביום האישה לא להשמיע אותי? אני, שאני הכי גירל פאואר והעצמה נשית? אלה המקומות היחידים שפגעו בי".

שפי מגלה שהיתה מעורבת בעבר בהפגנות מחאה, "עד שקלטתי שנהיה לי רע בחיים. הייתי בדאון, אז החלטתי להפסיק לראות חדשות ולהתעדכן. אני בעד מחאות ונגד אלימות, ואני חושבת שחשוב למחות. אבל היום אין לי זמן או כוח פיזי. אני מלקטת שעות שינה. אני תומכת במחאה ותמיד התעסקתי בעניינים חברתיים - אלימות כלפי נשים, יוקר המחיה, הפילוג והקיטוב, חוסר האיזון בחברה - אבל אני לא מתערבת בהחלטות. זה לא המקום שלי, אני לא פוליטיקאית".

אפרופו יחס לנשים, לאורך הקריירה חווית הטרדות בעצמך?
"כן. הערות, נגיעות, דברים שהיום אין מצב שהייתי מגיעה אליהם. וזה קרה דווקא לא בעולם השואוביז. אלה דברים שצפים כשאת קולטת שעברת דברים כשהיית צעירה. היום, כשאני בת 38, אני אומרת שאם מישהו ינסה - אני גומרת אותו".

הראיון המלא - ביום שישי במוסף "שישבת"

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר