"השתיקו אותי במשך שנים, עד היום הפצעים שלי פתוחים"

מגיל 5 הזמרת לינט הופיעה עם אמה, ובמשך שנים התעלמו מקולה • באלבומה החדש "שמש בודדה" היא מקדישה לה שיר ואומרת: "הוא על הסיפור שלנו" • בחודש הבא היא תופיע במסגרת פסטיבל ירושלים מזרח ומערב • הראיון המלא - ביום שישי ב"שישבת"

לינט - תסתכלו עליי

באלבום החדש שלה, "שמש בודדה", הזמרת לינט מקדישה שיר לאמה, שהלכה לעולמה בחודש מארס של השנה שעברה. קדמה לכך מחלת דמנציה שהיא אובחנה כלוקה בה לפני כארבע שנים, וסרטן שחלות במצב מתקדם.

"היא הרגישה לא טוב, היתה לה בטן נפוחה מאוד ותאווה גדולה למתוק. לא ידענו שאלה תסמינים. זה היה נורא ואיום. מצד שני אתה אומר לפחות היא לא סבלה. זה נורא קשה לאבד הורה".
במיוחד מישהי שהיתה כל כך משמעותית עבורך בכל תחום בחיים.

"נכון, היא היתה מאוד נוכחת. גם כשכבר לא הופענו יחד היא תמיד היתה שם, היא לא השאירה אותי לבד. בכל הופעה היא ישבה בדיוק מולי כדי שאסתכל עליה. זה עדיין נורא קשה לי, אבל זה מקל עלי שאני מצליחה לדבר עליה בזכות השיר, להזכיר את שמה ולהקדיש לה שיר שמספר עלינו.

לינט. "בקדם אירוויזיון 93' הגענו למקום האחרון - ועד היום שרים את השיר שלנו", צילום: רונן אקרמן

"צליל קליפי הזמינה אותי לאולפן כדי לשמוע שיר בשם 'תסתכלו עלי' ולהתרשם ממנו. אני הרגשתי שהוא מספר את הסיפור שלי ושל אמא. כי אמא שלי לא היתה רק אמא - היא היתה מורה, היא היתה זמרת מאוד גדולה ונחשבת בטורקיה לפני שהיא עזבה בשנות ה־70. היא קידמה את הז'אנר הטורקי בארץ. וכששמעתי את השיר אמרתי 'זה נשמע כמו הסיפור שלנו'. אני שרה בו 'זר שושנים מחזיר אותי ללילה, איך נישקתי לך את היד ואמרת אף פעם לא תהיי לבד. שרנו שעות והלב ריחף למעלה. עכשיו אני לבד, אבל רוצה להגיד תודה'. הוספתי בשיר מילים בטורקית, שאומרות 'יאללה בתי, תעלי לבמה, זה התור שלך'".

סיפור חיים מורכב יש לה, ללינט. אובדן של אב בגיל צעיר, והופעות במועדונים בטיילת של בת ים בגיל 5 כחלק מצמד עם אמה בשם "לילה ולינט". מוזיקה טורקית לא היתה נחלת הכלל אז, וישראל המתעצבת של שנות ה־80 לא ששה לתת במה בטלוויזיה המקומית לשירים ששרה, להיטי שטח שמכרו קסטות באלפים.

לפני כשנתיים היא חזרה לארץ ולהופעות כאן, אחרי שהשתתפה בתוכנית "אקס פקטור". עכשיו, אחרי 25 שנה, היא מופיעה ושרה בעברית שוב. אבל למרות הזמן שעבר וההצלחה המחודשת במדינתה יש פצעים שלא מגלידים. "השתיקו אותי במשך המון שנים", היא אומרת. "הייתי ילדה, ודן שילון היה בפריים־טיים, ועד היום זה כמו פצע אצלי שלא הופעתי אצלו בתוכנית, או אצל רבקה מיכאלי ב'סיבה למסיבה'".

את ממש מגדירה את זה כפצע חשוף, עדיין.
"כן, גם האירוויזיון. השתתפתי עם אמא שלי בקדם־אירוויזיון 1993 עם השיר 'אני אנא' והגענו למקום האחרון. ועד היום שרים את השיר הזה. היום, כשאני מסתכלת על הדרך שעשיתי, אני אומרת: וואלה, לא תמיד צריך לנצח כדי להישאר בתודעה. שרהל'ה שרון זכתה אז".

לינט תופיע עם תזמורת ירושלים מזרח ומערב, יחד עם אישתר, אלני ויטלי, ואלרי חמתי ואסתר רדא במסגרת פסטיבל ירושלים מזרח ומערב.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר