ההופעה של רובי וויליאמס לא הייתה מושלמת, אך הוא יצא ממנה עם ניצחון אחד מוחץ

לפני הכל - רובי וויליאמס הוא פרפורמר על. ערב חלש לפה או לשם, דבר לא ישנה את העובדה שמדובר באחד מכוכבי הפופ הכריזמטיים והצ'ארמרים ביותר שפרחו בסצנת המוזיקה הבריטית בשני העשורים האחרונים. האם יש צעירים ורלוונטיים ממנו? ללא ספק. האם הם מדגדגים את יכולות הביצוע וההופעה שלו? לא. חד משמעית.

רובי וויליאמס הוא אנטרטיינר במובן הקלאסי של המילה. במונחים הלאס-וגאסים. הוא דברן, פלרטטן, איש מילה ומוזיקאי שמאמין יותר בכוחו של תקשור עם קהל מאשר באיכותו של ביצוע. זו גם מהותו של סיבוב ההופעות הנוכחי שלו, השונה בתכלית מזה שבמהלכו עצר כאן ב-2015. שמונה שנים אחרי, רובי וויליאמס הגיע לישראל בגרסת הבדרן האולטימטיבית שלו, לטוב ולרע.

לרע - כי לא מעט מהנוכחים בפארק הירקון אמש (חמישי) ייתכן שבאו כדי לשמוע שירים אחרים. חלקם, כמו “Millennium”,היו חלק מהסטליסט המקורי, אך הושמטו לטובת מונולוגים שלמים על אודות דרכו המקצועית, התפתחותו האישית והמפגש ביניהן.

כן, זה היה מעניין ומסקרן לשמוע את אחד מכוכבי הפופ המורכבים בהיסטוריה משלים עם עובדת היותו יוצא להקת בנים, חובב סמים, אלכוהול וסקנדלים. והווידויים החושפניים (אף שעולים לא אחת בהופעות סיבוב ההופעות הנוכחי) עניינו את קהל פוקדי הפארק. אבל בבחירה בין וידויים ארוכים ובין להיטים שלא בוצעו אתמול בערב, נראה שרוב הקהל היה מעדיף את אופציה ב׳.

זה לא שלא היו שם, במופע השני של וויליאמס בישראל, להיטים. "Let Me Entertain You" הוא כנראה שיר הפתיחה הטוב ביותר בהיסטוריה של המופע החי; "She’s The One" האהוב במיוחד על הקהל הישראלי הפציע לקראת סוף הערב; "Angels" חתם את המופע כמתבקש, ו"Kids", שבו התארחה נגה ארז, במקור דואט של רובי עם קיילי מינוג, היווה נקודת שיא.

אבל באמצע היה המון מלל ושירים שהמעריצים האדוקים הכירו היטב, כמו "Come Undone", ״Candy” וקאבר לטייק דאת בדמות "The Flood", אבל הקהל המקומי והקז׳ואלי פחות הכיר - והגיב בהתאם.

הופעתן השנייה שלרובי וויליאמס בישראל הייתה סיפור מורכב. מצד אחד היה מרענן לחזות בכוכב פופ שנכנס לפני כמה חודשים לעשור השישי בחייו, משלים עם שדים מעברו, מאמצם וחושף אותם לעיני כל (נניח הבחירה להציג את הקליפ הראשון של טייק דאת, שאותו הוא מגדיר כ"חוטא בפורנו גאה" על המסכים). רובי של 2003, של שנות הפריחה, ההתפוצצות המקצועית והבריחה מהמקורות, לא היה מעז לעשות זאת.

ומצד שני - בכל הנוגע לבחירת שירים שירימו וירקידו את הקהל הישראלי המאוד ספציפי בטעמו - ניכר שמשהו התפספס. וויליאמס, מצדו, נותר הבדרן המרהיב שהיה תמיד. מתקשר עם אלה שבאו לראותו, משפריץ כמויות של חן, מגלה פרטים אישיים אודותיו ונותן לכולם הצצה כאילו נדירה, אך למעשה מבוקרת, אל נבכי אישיותו.

במונחי תקשורת עם קהל- מדובר בניצחון מוחלט: האם ברמת ההופעה, ריצוי הקהל ומעורבותן מדובר בשיחוק? כנראה שלא. אבל לעזאזל, הוא כל כך מוצלח, שזה לא באמת משנה. ואם לסכם - ההופעה של רובי וויליאמס בישראל ב-2023 לא הייתה מרהיבה במיוחד. אבל היא הייתה כיפית בהחלט.