אחרי האיחוד המרגש בפסטיבל התמר השבוע, קשה היה שלא להתרגש בשנית בערב הקריר והנעים על "קו רקיע" בפארק אריאל שרון מהופעת האיחוד שהתקיימה אמש (חמישי) של אריאל זילבר ולהקת ברוש בהפקת tomix.
עיכוב לא נעים העיב על פתיחת האירוע כאשר עשרות רבות של אורחים לא הספיקו להגיע מפאת העומסים בהעלאת הנוסעים מהחניון לאתר האירוע.
בסוף שנות ה-70 התקבצה החבורה שכללה את זילבר עצמו, אחד מגדולי היוצרים והמוזיקאים בישראל, יחד עם שמוליק בוגדנוב הגיטריסט, טוני בראוור, יוסי מנחם והמתופף איקי לוי. 20 שנה לא ניגנו יחד מלבד הופעה אחת בארה"ב בשנת 2003.
אם נתבל במעט נוסטלגיה, נחזור לשנות ה-70, אז הוציא הזמר והיוצר את האלבום המפורסם "רוצי שמוליק", שבין היתר גם זיכה אותו בתואר זמר השנה לשנת 1976. זילבר ביקש להחליף את הרכב הנגנים שליווה אותו והקים את להקת ברוש. יחד הוציאו את האלבום הנושא את שמם, "אריאל זילבר ולהקת ברוש", שיצא בשנת 1978. בין השירים שכלל האלבום: "תן לי כוח", "שמש שמש" ו"אהבה שקטה".
ברוש וזילבר נפרדו, אולם הלהקה המשיכה להופיע עם זמרים נוספים ובין היתר זכו לככב גם כלהקת הבית של התוכנית "זהו זה".
את הערב אתמול פתח מיקס שירים וניגונים של להקת ברוש, ולאחר מכן עלה זילבר עם שירו "פעם הייתי ילד קטן" – את השיר כתב עבור זילבר אהוד מנור והלחין מתי כספי.
הרכב הקהל היה מגוון להפליא. בחלקו צעירים שלא בהכרח מכירים את עברו של זילבר, ובחלקו מבוגרים שזוכרים את היוצר והזמר בצעירותו - פרוע ופורץ דרך. אולם לא היה אחד בקהל, צעירים ומבוגרים כאחד, שלא הכירו את מילות השיר "ברוש" שהגיע מיד לאחר מכן.
זילבר מרבה להכניס סיפורים ומעשיות תנ״כיים, וממש מרביץ תורה בקהל. בהמשך הערב הוא מגיע ל"הנה אנו, המיואשים בחיים אנחנו מתקשים לא, אבל לא מתלוננים רק תוהים ובוהים אלוהים, איך עוברים החיים", ומרים את הקהל לרצף של שירי רוק מקפיצים ומרתקים, בהם גם "קולנוע במקום" (מבוצע באנגלית) וכמובן "מיליארד סינים".
״לפני המון שנים הייתי סאונדמן״, מספר זילבר לקהל, ״בסיבוב הופעות אחד היה פסנתרן וזמרת. הוא היה מנגן והיא שרה. שאל אותי הפסנתרן ׳למה הם שרים? שישמעו אותי מנגן׳. אז אני אוהב שאתם שרים איתי״.
הביצוע של "ואיך שלא" מרגיע מעט את הקהל שהתחמם נוכח הרוח הקלילה שעוטפת את המתחם בקו רקיע שמעניק תצפית פנורמית נהדרת על העיר תל אביב. אחריו מגיע "אגדה יפנית" שמעביר בקהל רטט של נוסטלגיה וזיכרונות לשיר שכתב אהוד מנור והלחין זילבר עצמו באלבומו "רוצי שמוליק".
המילים הקשות של "אגדה יפנית" מתחלפות מיד ברצף השירים "ככה את רצית אותי", "הולך בטל" ו"הגנת הטבע", שמחזירים את הקהל לתחושת הנוסטלגיה שמרטיטה את הלבבות.
בתזמון מושלם, ממש בשיא המופע, החל טפטוף סתווי ונעים. זילבר מנצל את הרגע: ״אשתי התפללה שלא ירד גשם היום. אבל גשם זה ברכה״.
את הערב חותמים השירים "שוכב על הגב", "רוצי שמוליק", "בטי בם" וכמובן "תן לי כוח", שהלוואי ויהווה דלק לעוד ערבים ומופעים שכאלו, והאיחוד המרגש לא יהיו אפיזודה רגעית. תן להם את הכוח!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו