שעת לילה מאוחרת, חדר ישיבות בבניין משרדי גבוה, וילונות טרוטים מעידים על כך שהישיבה הזאת החלה כשעוד היה אור בחוץ, והיתה עוד תקווה בפנים. חלק מהאנשים שמקיפים את השולחן בוהים במכשיר הטלפון שלהם שהסוללה שלו צמאה להטענה כמעט כמו נפשם שלהם. על הלוח המחיק כתובה בטוש שחור סיבת הכינוס: "ישיבת קריאטיב לרעיונות בעבור תוכנית ריאליטי חדשה".
"אולי נעשה איזה היבריד של שני פורמטים מצליחים?", יציע אחד הנוכחים, "משהו כמו 'אבודים' ו'מאסטר שף', נביא בשלנים שאמא שלהם עזבה אותם בילדותם ובמבחן טעימה עיוור האמא תנחש אם זה הילד שלה?". הנציגה מהמחלקה השיווקית כבר תריץ בראש חברות שירצו לממן את הפרויקט תחת הסלוגן "עם מתכון כזה לאורז, אמא לא תעזוב כל כך מהר", אך בטרם יזדקפו בכיסאותיהם כל אותם אנשים שפופי לב, טון נוקדני יצליף ויאמר: "המתחרים כבר עשו את זה".
השעות יעברו ומדי פעם יוולד רעיון חדש כמו שילוב של "הישרדות" ו"בייבי בום", שבו 16 נשים בהיריון מתקדם יוגלו לאי בודד ואחרונת היולדות תזכה במיליון שקלים, או הכלאה של "חתונה ממבט ראשון" ו"דה פור", שבה במהלך הפרק הכלה תוחלף במיי פיינגולד... אבל שוב ושוב תחזור ותכה במוחות המבריקים האמירה: "המתחרים כבר עשו את זה", ותשיב את החדר כולו לתהומות של ייאוש סמיך.
ואז בתפר שבין חשכת הלילה לזריחה, ששעה בה רק צעדיהם הרחוקים של תחקירני תוכניות הבוקר מהקומה מתחת מפרים את הדממה, יעמוד לפתע אחד הנוכחים ויאמר "יש לי את זה ואף אחד עוד לא עשה את זה לפנינו! בואו נעשה תוכנית בישול שבה המתמודדים צריכים רק לחמם אוכל, כל פרק הם יקבלו מנה אחרת ואנחנו נראה את הטכניקה שבה הם לוחצים על הכפתור של המיקרו ומחממים!". שתיקה כללית תשתלט על החדר, ראשי כולם יסתובבו אל פניו של האיש בראש השולחן, פניו העייפות תיעורנה מיד בחיוך קורן מאושר והוא יצרח "יש לנו את זה!". תוך מספר חודשים כולנו נמצא את עצמנו יושבים מול המסך, מתרשמים מטכניקות שונות אך זהות של חימום מנות מוכנות מראש.
כמו מרלין מונרו של וורהול, התרבות שכולנו צורכים היא כבר הרבה זמן הדפס מועתק ושחוק של רעיון מקורי, ונדמה שבמכונת הצילום הגדולה הזאת הטונר הולך להיגמר ממש בקרוב. אני כבר לא מדבר רק על העובדה שמזה 15 שנה עונת תוכניות הבישול מתחלפת בעונת תחרויות השירה שבסופה תחל עונת תוכניות השידוכים וחוזר חלילה. אפילו הטיעון של מבקרי תרבות על אינפלציית תוכניות המציאות הוא קלישאה עייפה כמעט כמו הז'אנר עצמו. זה מילא. רוצים תוכן איכותי? כנסו לנטפליקס, לא חסר מה לראות. אבל בזמן שמאזובי הקיר הטלוויזיוניים התרגלנו לקבל גרסאות כיסוי מחוממות בפריים טיים, והשיר החדש בפלייליסט נשמע בדיוק כמו שיר השנה אשתקד, דווקא מהמקום שכבר 90 שנה מתגאה להיות הממלכה הבלתי מעורערת של הדמיון, תעשיית הפנטזיה, היכן שיצירתיות היא ערך עליון, אפשר היה לצפות ליותר. לכן העובדה שדיסני התמכרה לגרסאות הלייב אקשן, שבה קלאסיקות קולנועיות עולות שוב לאקרנים בתירוץ של שילוב אנימציה ממוחשבת עם שחקנים אמיתיים, היא לא פחות ממחלה ניוונית של עולם הקולנוע.
ההצלחה המסחרית האדירה של הרימייקים ל"סינדרלה" (2015), "ספר הג'ונגל" (2016) ו"היפה והחיה" (2017), יצרה משוואה מאוד פשוטה לאולפני דיסני הוותיקים, ורימייקים מרהיבים אחרים שהם למעשה שאריות מחוממות באריזות מנצנצות יצוצו בתקופה הקרובה כפטריות אחרי הגשם: "דמבו" (מרץ 2019), "אלדין" (מאי 2019), "מלך האריות" (יולי 2019), "מולאן" (מרץ 2020), וזה רק על קצה המזלג. במשרדי החברה מתכננים גם רימייק ל"לילו וסטיץ'". אמיתי.
מי צריך רימייק למשהו מושלם? // מתוך "ספר הגו'נגל" המקורי
עם הצלחה אין להתווכח – משהו בנוסטלגיה המתוקה הזאת שמחזירה אותנו לפעם הראשונה שראינו בעיניים בורקות את הסרט בכיתה ו' עם פופקורן עבש על כיסאות עץ חורקים, עדיין עובד, ולראייה כמות הצפיות המטורפת לטיזרים המזעריים ששחררה דיסני ל"מלך האריות" ו"אלדין". אבל מחיר העלאת הגרה הסינמטית הזו הוא יקר בהרבה, ובעצם מנציח את ההנחה שהאסתטיקה חשובה מהתוכן. עוד עשר או עשרים שנה ימציאו ז'אנר נוסף מבוסס טכנולוגיה חדשה, ומה ימנע מקברניטי הממלכה הקסומה לשחזר בשלישית את אותם הסרטים ולגרוף עוד כמה מיליארדים בקלות?
בכל המקרים, התסריט נשאר כמעט כמות שהיה עם שינויים מינוריים ולא איכותיים במיוחד, כמו הסצנה המיותרת בתוך תחנת הרוח בגרסה המחודשת ל"היפה והחיה". מדובר למעשה בדקדנטיות שלא רק שאיננה תורמת להתפתחות התרבות העולמית, אלא גורמת נזק אמיתי, שכן המגמה הזאת עוצרת את האבולוציה של דיסני, ומדובר בהתפתחות קריטית לתרבות הבינלאומית.
גרסה גרנדיוזית ומזיקה. "היפה והחיה" 2017 // צילום: Disney Enterprises, Inc
כל ז'אנר תרבותי בהיסטוריה זכה לזלזול בתחילת דרכו, בין אם מדובר על תקופת הבארוק, האימפרסיוניזם או הקוביזם, הרוקנרול או ההיפ הופ. מכאן שהדבר הגרוע ביותר שאפשר להגיד על אומנות זה לא שהיא איננה טובה, אלא שהיא פשוט מחזורית ומכאן - מיותרת. כשמביטים על ההשקעה המטורפת והגרנדיוזית באותם סיפורי אגדה פשוטים שהפכו את הילדות שלנו לכזאת קסומה, ושלחלוטין לא נס לחם גם אם דהה מעט צבעם, אי אפשר שלא לתהות למה זה טוב? מה מוסיף הרימייק הזה לעולם? אם ממלכת האגדות והדמיון הבלתי מעורערת מאפשרת לעצמה לזנוח את המקוריות והמחשבה מחוץ לקופסה, מה יגידו אזובי הקיר? ובכן, הם בטח ייהנו להאזין ל"ג'סיקה 2" של אתניקס, לצפות ב"משחקי השף קונדיטור טבריה", או משהו אחר שיעביר את הזמן עד העונה הבאה. עדיף כבר לחכות שהיולדת האחרונה על האי תזכה במיליון, או פשוט להעביר לנטפליקס.
• הדוגמנית עם השכר הגבוה ביותר ב-2018
• הסלבס חושפים: מי הכי איי ליסט בארץ?
• משיקולי צניעות? תמר איש שלום נעלמה
העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!