"בייבי בום": עדיין מרגשת

בייבי בום, ערוץ 14, 21:10

השורה התחתונה היא ש"בייבי בום" היא תוכנית מרגשת, ולא משנה בכמה פרקים כנראה נצפה או שהסוף שלה תמיד ידוע מראש וצפוי למדי. היא לוחצת בדיוק על הבלוטות שעליהן היא אמורה ללחוץ, היא מעשה טלוויזיה מחושב שאם בחרתם ובטח אם בחרתן לצפות בו, הרי הוא תופס בכם ולא מרפה מן ההתחלה ועד הסוף. ההיקשרות היא מיידית, ולא צריכה יותר מדי משחק מקדים. את הדמויות בפרק הראשון לא ראינו לפני כן ולא יצא לנו להכיר אותן יותר מדי, וכבר נקשרנו כאילו מדובר בשכנים שלנו. יש לנו דעה מוצקה על השאלה אם היולדת צריכה לקחת אפידורל או לא, אנחנו יודעים בוודאות שהפעם בלידה השלישית לגברת הנוכחית לא ילך קל כמו שהיא חושבת. 

פתאום, בכמה סצנות קטנות, אנחנו לומדים להכיר את המשפחתולוגיה של הזוג שעבר טרגדיה בסיבוב הקודם, וכל מה שאנחנו רוצים בסופו של יום הוא שהכל יסתדר להם. וכשזה קורה, לא רק הדמעות על המסך נשפכות. 

מדובר במניפולציה רגשית בסיסית למדי, ועם זאת לא מחניפה יתר על המידה. נכון, היא פונה למכנה משותף רחב, שלא מאפיין את ערוץ 10 במהותו ואת התפיסה האליטיסטית שמשום מה הוא מצטייר בה בציבור. זהו ריאליטי מהסוג הבסיסי ביותר, שאמנם מאוכלס ברופאים ובאחיות אבל נע על הציר שבין "האח הגדול" ו"הישרדות". 

האם כוחה של התוכנית עדיין במותניה? נדמה שכן. על שלושה דברים עמד הפרק הראשון: על הגבר הישראלי הרגיש, על פסקול בחסות עומר אדם ועל חדר הלידה הישראלי שבו נשמרת הישראליות האחרת, זאת שבה אין מקום לסרטוני השוקולד או למכות בבריכה. זוהי ישראליות כפי שנדמה לנו שהיא נשמרת היטב, אף על פי שאנחנו יודעים שהעולם שמחכה לוולד בחוץ יכול לכלול גם איזו כאפה משוטר עצבני כזה או אחר והרבה זעם לבנטיני.

אבל כן, הגברים שהוצגו בפרק הראשון של העונה היו חלומה של כל יולדת: רגישים, מתחשבים, מאדירים, מזילים דמעה כשצריך. איפה הם ואיפה הניאנדרטלי הממוצע מהחופשה האחרונה שלנו. ספק אם בגרסה הבריטית או האמריקנית היינו זוכים לראות כאלו גברים אחלה. באמת. פוסט־מודרניזם קוראים לזה? התמוטטות מעמד האב? כל התיאוריות נכונות. בעוד היולדת היא מרכז הפרק, ובייחוד הסבל המתמשך שלה, דווקא גיבורי המשנה בפרק הראשון היו כאלו שמשכו את תשומת הלב. עם הכוונה נכונה ועם מניפולציות רגשיות נכונות, תאמינו לי שיש פה אחלה ספין אוף.

אם בכל זאת ניתן למצוא מגרעה אחת, הרי נדמה שהסיפורים הטובים מוצו כמעט עד תום כבר בפרק הבכורה. מוות שמהדהד ברקע, לידה ראשונה, ניתוחים והכל ערוך וארוז כמו שצריך. הכל כולל הכל וכמובן כפי שכבר צוין עם הרבה דמעות. אפשר לסמוך על האובססיה הלאומית הישראלית שהיא הילדים, כדי שתשמור על רייטינג יציב לערוץ המדמם. לא כזה שאפשר לנצח איתו מלחמות לאורך זמן, אבל כזה שמסוגל לתת פייט לשני הערוצים האחרים. במצב של הטלוויזיה המסחרית לאחר הפיצול, גם זה משהו.  

• • •

רצועת הספורט ב"יס דוקו" היא אפריטיף מצוין לקראת המונדיאל, שיאטום לנו את המוח והטלוויזיה. עד אז, אם אתם חובבי ספורט, רגע לפני שאתם הולכים לישון חפשו את האוצרות החבויים שם.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו