בסרט המצ'וקמק הזה יש רק דבר אחד טוב

ראסל קרואו מככב בתור בעל מועדון לילה אלבני עם קשרים לעולם התחתון ב"לצאת מהמשחק" – קומדיית פשע מסורבלת וחסרת השראה שנשמעת ונראית כאילו שתוקפה פג בסביבות 2003.

קרואו דווקא בסדר גמור. הוא מאמץ מבטא משכנע (ומשעשע), והוא ממש לא מחפף. למעשה, הוא הדבר הטוב ביותר בסרט המצ'וקמק הזה, ולא מדובר בקרב צמוד במיוחד.

אך למרבה הצער, הוא מוקף בחבורה לא קטנה של דמויות לא משכנעות ו/או בלתי נסבלות, ואלה גוררות את "לצאת מהמשחק" מטה עד שהוא מתרסק אל תוך הרצפה.

התסריט המתאמץ מנסה לתעל את הקלילות הקרימינלית ואת הפיתולים העלילתיים החדים שמוכרים לנו מספריו של אלמור לנרד ("תפוס את שורטי", "רומן לא חוקי") ומסרטיו של קוונטין טרנטינו ("קיל ביל", "ג'קי בראון").

בתוך כך, גם יש כאן מישהי שלא מפסיקה לדבר על "נקודת פריצה", מותחן שודדי הבנקים הקלאסי עם פטריק סוויזי וקיאנו ריבס. מה חבל, אם כן, שהסרט עצמו – שמתרחש בלוס אנג'לס, אך צולם באוסטרליה - נמצא כה רחוק ברמתו מהיצירות שהוא מבקש ללכת בעקבותם.

כאמור, בעל מועדון הלילה שמגלם קרואו הוא זה שניצב במרכז הסיפור. בתחילת הסרט, הוא נשדד בידי אקדמאי כושל ופתטי (ארון פול, "שובר שורות"), ומסתבך בעקבות כך עם הבוס הגדול של הקרטל המקומי (שעבורו הוא מלבין כספים).

האקדמאי הכושל, כך מסתבר, בכלל נסחט – גם בידי שוטר מושחת (ג'וש מקונוויל), וגם בידי פקידת בנק חובבת ריגושים (נינה דוברב, "יומני הערפד").

בנוסף, גם יש כאן איש עסקים מסתורי ולא צפוי (לוק אוונס, "מהיר ועצבני 6"), שמסתובב לכולם בין הרגליים ועושה דברים שאמורים להיתפס כ"מפתיעים", אני מניח.

מה יעשה גיבורנו? ינסה לחלץ את עצמו ואת אהובתו (תרזה פלמר) מהבלגן, כמובן. כדי לעשות זאת יהיה עליו לאתר במהירות רוכש למועדון הלילה, ליישר את ההדורים עם הבוס של הקרטל, ולתפוס את האקדמאי הכושל ששדד אותו – מהלך נואש שיותר ממזכיר את זה שאל פאצ'ינו מנסה לבצע ב"דרכו של קרליטו", סרט פשע נוסף שעדיף עשרות מונים על-פני הסרט הזה.

"לצאת מהמשחק" הולך והופך לפחות ופחות נסבל לצפייה ככל שהוא מתקדם. דרק בורטה, שביים והשתתף בכתיבת התסריט, אינו מצליח לאתר את הקצב או את הטון הנכון, וכמעט כל סצינה שאינה כוללת את קרואו מפסיקה להיות מעניינת (ומתחילה להיות קרינג'ית) כמה שניות אחרי שהיא מתחילה.

חבל על ארון פול, שחקן חביב שלא מצליח למצוא את הנישה שלו מאז שהסדרה שבה כיכב הסתיימה, וחבל על נינה דוברב, החביבה גם היא, שמביכה את עצמה כאן באופן מוחלט. אבל אלה הם פני הדברים.

קרואו, מצדו, ממשיך לעשות חיים משוגעים, ולא משנה באיזה סרט הוא משתתף. מאז שכיכב ב"בלשים בע"מ" לצד ריאן גוסלינג, לפני עשור, משהו נפתח והשתחרר אצלו, ומאז הוא מגיע לעבודה עם חיוך גדול על הפנים ונכונות להשתטות.

הסצינות שבהן קרואו לוקח חלק אינן מתקשות לבדר, והן מלמדות ש"לצאת מהמשחק" יכול היה ללכת לכיוון אחר ומוצלח בהרבה, אם רק היה מתמקד יותר בו, ומקפיד שלא להסתבך עם דמויות המשנה העלובות שלו.

יש מעט מאוד שחקנים שיכולים לצאת ללא פגע גם כשהם משתתפים בסרטים רעים. ראסל קרואו שוב מוכיח שהוא אחד מהם.   

"לצאת מהמשחק", אוסטרליה/ארה"ב 2026

ציון: 2 כוכבים