בכיתי כמו תינוק: אל תפספסו את הסרט המושלם הזה

בפעם הראשונה שצפיתי ב"ערך סנטימנטלי", סרטו המהולל ועטור הפרסים של התסריטאי-במאי הנורבגי יואכים טרייר ("האדם הגרוע בעולם"), לא עפתי מהכיסא.

זה היה בבריכת הסולטן, בערב הפתיחה שלפסטיבל הקולנוע של ירושלים, לפני שנה בדיוק. יכול להיות שלא הייתי במצב הרוח המתאים. יכול להיות שתנאי הצפייה הלא אידיאליים הקשו עלי להתרשם מהיצירה כפי שצריך.

כך או כך, החשיכה הלא מוחלטת, הרעשים הבלתי פוסקים מסביב, והאמבולנסים ומכוניות המשטרה שהגיחו בכל כמה דקות לאורך חומות העיר העתיקה, תרמו כולם ליצירתה של חוויית הצפייה הלא מדהימה, וגרמו לי לאבד את סבלנותי בשלב מסוים.

הסרט עצמו היה נחמד, סיכמתי לעצמי. אך גם מוערך יתר על המידה. לא התרגשתי. לא בכיתי. אם לדבר בכנות, בשלב מסוים, בעיקר חיכיתי שייגמר כבר.

והנה, בחלוף שנה, לכבוד עלייתו המאוחרת (אך המאוד מבורכת) של "ערך סנטימנטלי" בבתי הקולנוע בישראל, צפיתי בסרט שוב – כמו שצריך, הפעם – ומה אני אגיד לכם, דעתי עליו השתנתה באופן דרמטי.

פתאום, יכולתי להבין ממה התלהבו והתרגשו כולם. פתאום, יכולתי לראות עד כמה החוויה האישית שלי באותו ערב בבריכת הסולטן הייתה מפוספסת ורחוקה מהמציאות. התרשמתי עמוקות. התרגשתי מאוד. בכיתי כמו תינוק. וגם צחקתי לא מעט. כך שאם הייתם זקוקים לתזכורת לכך שדעה על סרט יכולה להתהפך כמעט לחלוטין, הרי היא לפניכם.

"ערך סנטימנטלי" - שזכה בפרס השני בחשיבותו בפסטיבל קאן הלפני אחרון, ושהיה מועמד ללא פחות מתשעה פרסי אוסקר - הוא דרמה משפחתית קולחת, וירטואוזית ומאוד מרשימה.

במרכז העלילה אנו מוצאים את גוסטב, במאי קולנוע מזדקן (סטלאן סקארסגארד) ואת שתי בנותיו הבוגרות: נורה (רנאטה ריינסבה), שחקנית מצליחה שמתקשה לקיים מערכת יחסים אינטימית, ואגנס (אינגה איבסדוטר ליליאס), אשת משפחה נשואה שמגדלת בן צעיר.

בתחילת הסרט, האב מבקש לשוב לחייהן של בנותיו לאחר תקופה ארוכה. מעט לאחר מכן, הוא אף מציע לנורה לככב בסרטו החדש, שלטענתו נכתב במיוחד עבורה. אך נורה מסרבת על הסף, ומבלי לקרוא את התסריט אפילו.

העניינים מסתבכים כהוגן לאחר שגוסטב מצליח לשכנע כוכבת הוליוודית לוהטת (שמגולמת בידי אל פאנינג) לקחת על עצמה את התפקיד שיועד במקור עבור בתו.

התסריט האינטליגנטי, הדינמי והעשיר שעליו חתומים טרייר ואסקיל ווגט מדלג בין דמות לדמות בקלילות ובאגביות, תוך כדי שהוא משרטט דיוקן משפחתי עמוק, מתוסבך ועתיר ניואנסים.

מלבד האב ושתי בנותיו, אנו זוכים לשמוע וללמוד גם על אמו של גוסטב (סבתן של הבנות) ועל גרושתו המנוחה (אמן של הבנות), שהולכת לעולמה מיד בפתיחת הסרט. בתוך כך, גם הבית מלא האופי שבו התגוררה המשפחה הולך והופך לדמות משמעותית בפני עצמה.

אם בפעם הראשונה שבה צפיתי בסרט חשתי שהוא מפוזר ולא מספק – הן כדרמה משפחתית והן כסאטירה על עולם הקולנוע – הרי שבצפייה השנייה בעיקר רציתי לבעוט בעצמי על טיפשותי.

עם זאת, להגנתי ייאמר ש"ערך סנטימנטלי" הוא סרט כל כך עדין, חסכני ומדויק, שטווה את הסיפור האנושי המורכב והמרובד שלו בכזה חוסר מאמץ ובכזו צניעות, שבהחלט אפשר לפספס את דרגת הקושי הגבוהה של המהלך שטרייר מבצע כאן.

מבחינת השפעות, "ערך סנטימנטלי" שואב השראה לא מבוטלת מהקולנוע של אינגמר ברגמן, ומזה של מעריצו השרוף של ברגמן,וודי אלן, ויש כאן כמה וכמה סצינות שבהן רנאטה ריינסבה אפילו מזכירה את דיאן קיטון (שכיכבה בכמה מסרטיו ה"ברגמניים" ביותר של אלן).

אבל זהו עדיין סרט מקורי לגמרי, שגם מצליח להיות מאוד עכשווי ומצחיק. מלבד בדיחה מצוינת על שרפרף של איקאה (שחוזרת כמה פעמים, ושמצחיקה כל פעם מחדש), יש כאן גם עוד מספר הברקות קומיות שמפליאות לאזן את היצירה ולרפד את העיסוק שלה בנושאים "כבדים" יותר (שבין השאר כוללים דיכאון קיומי ומחשבות אובדניות).

חלקו האחרון של הסרט – שלגמרי חלף מעל ראשי בצפייה הראשונה – כבר פירק אותי לחלוטין בצפייה השנייה. ללא דרמה גדולה מהחיים, וללא פומפוזיות, צעקות או נפנופי ידיים, טרייר מתזמר כאן שיא רגשי נדיר בעוצמתו ששואב את כוחו מכל תחומי העיסוק של הסרט, ושמוצא לפועל באופן מושלם.

"ערך סנטימנטלי" עוסק בהזדקנות, בכוחה ובחשיבותה של האמנות, ביחסי אב-בת, ביחסים בין אחיות ועוד - והאופן האלגנטי והאפקטיבי שבו כל אלה משתלבים יחד בסופו של דבר, הותיר אותי מסמורטט ובתוך שלולית עמוקה של דמעות. אומרים שיש רק הזדמנות אחת לעשות רושם ראשוני. אבל לפעמים, כך מסתבר, שווה לתת הזדמנות נוספת. איזה יופי של סרט.

"ערך סנטימנטלי", נורבגיה 2025

ציון: 5 כוכבים