וודי אלן, הבמאי של "אנני הול", "מנהטן" ו"נקודת מפנה" חוגג היום (ראשון) את יום הולדתו ה-90. הגיל לא מטריד אותו ומדריד כבר נמצאת בלוח הזמנים של אלן: מימון ציבורי בסך 1.5 מיליון אירו מבטיח את תחילת הצילומים של WASP 2026, בכיכובם של חאבייר ברדם ופנלופה קרוז.
בתו של וודי אלן מתלוננת שוב: תקף אותי מינית בגיל 7 | ללא
אלן מסרב להאט את הקצב, ומפתח את מה שיהיה סרטו ה-58 בזמן שהוא מסייר באירופה לקידום סרטו ה-50, קומדיית המתח "Coup de Chance" המתרחשת בפריז, שהוקרן לראשונה בפסטיבל הסרטים בוונציה וזכה לתשואות.
בספטמבר הוא הוציא לאור את הרומן הראשון שלו העוסק במחזאי יהודי המתמודד עם בעיות בנישואין, ביקורות בעייתיות ותביעות על הטרדה מינית. "עד עכשיו, עשיתי סרטים ואהבתי את זה. החלטתי שהגיע הזמן לכתוב", אמר עם צאת הספר.
אלן סטיוארט קוניגסברג נולד ב- 1935 למשפחה יהודית צנועה בברוקלין. בגיל 15 הוא מכר בדיחות, החל להופיע בסטנד-אפ וגיבש את דמותו העצבנית והמזלזלת בעצמה, שבהמשך עברה לקולנוע. מאמצע שנות ה-60 הוא כתב, ביים או שיחק בסרט אחד בשנה בערך, זכה בארבעה פרסי אוסקר ו-24 מועמדויות, וזכה להכרה כ"תסריטאי הבולט ביותר שהפיקה ארצות הברית בעשורים האחרונים", כלשונו של מגזין "סטרן".
ב-1992, האשימה אותו בתו המאומצת דילן פארו בהתעללות מינית בה כשהייתה בת שבע. חוקרים בקונטיקט ובניו יורק לא הגישו כתב אישום, וסוכנות לרווחת הילד לא מצאה ראיות אמינות. אלן הכחיש בתוקף את הטענה, ואמר שהיא עלתה לאחר שאימה מיה פארו גילתה את הרומן שלו עם בתה המאומצת הבוגרת, סון-יי פרבין, עמה התחתן ב-1997.
כשדילן פארו חזרה על סיפורה בסדרה של HBO משנת 2021, "אלן נגד פארו", כמה שחקנים שבעבר ביקשו תפקידים בסרטיו התנער ממנו בפומבי. רבקה הול, טימותי שאלאמה וגרטה גרוויג התנצלו על כך שעבדו איתו, בעוד מייקל קיין אמר שיש לכבד את בתי המשפט. "כן, אולי אני מתועב, אבל אני לא פדופיל", השיב אלן בעבר.
גם שותפים עסקיים נסוגו: אולפני אמזון ביטלו חוזה להפקת חמישה סרטים וכמה שירותי סטרימינג בארצות הברית צמצמו את החשיפה לקטלוג הסרטים שלו. מממנים אירופאים מילאו את החלל: חברת Mediapro הספרדית תמכה בפסטיבל ריפקין, משקיעים צרפתים תמכו ב-Coup de Chance, וממשלת מחוז מדריד מממנת את WASP 2026. אלן הכיר בפער הזה, וציין כי סרטיו החדשים משכו קהל קבוע והזמנות לפסטיבלים באירופה, אך הוקרנו כמעט ללא תשומת לב תקשורתית וציבורית בארצות הברית.
תומכיו הצביעו על "חנה ואחיותיה", "פשעים ועבירות קלות" ו"יסמין הכחולה", שכיכבה בו קייט בלאנשט, שזכתה באוסקר, כבחינות חדות של אשמה מוסרית, מקריות ונוירוזה עירונית. מתנגדיו טענו כי הרומנים בין מבוגרים לצעירות ב"מנהטן" או ב"סלבריטי" מנרמלים מערכות יחסים בין גברים מבוגרים לנשים צעירות ואינם ניתנים להפרדה מהמחלוקת מחוץ למסך.
אלן עצמו הביע רגשות מעורבים: בספרו האוטוביוגרפי משנת 2020, "אין קשר", הוא כתב כי אובדן הקשר עם דילן היה "אחד הדברים העצובים ביותר בחיי", אך הוא בירך על תנועת #MeToo, שהעניקה כוח לנשים שלא היה להן קול.
שגרת יומו נותרה ללא שינוי. הוא כותב בכל בוקר במכונת כתיבה ידנית, מנגן בקלרינט בימי שני בערב ומקבל טיפול פסיכולוגי אחת לשבוע. מורשתו של אלן תהיה מורכבת: יהודי שגדל בפלטבוש, שהפיק צחוק מחרדות תלמודיות, תיעד את החיים האינטלקטואליים של ניו יורק, אך כעת מחפש מקלט ומימון במדריד, פריז וסן סבסטיאן.
האם ההיסטוריה תזכור אותו בזכות הגמגום החרדתי של אלווי סינגר או בזכות עשרות שנות מחלוקת? זה עשוי להיות תלוי באיזה צד של האוקיינוס האטלנטי יכתבו את ההספד. בינתיים, בן התשעים ממשיך להקליד, לחזור על קטעי הנגינה שלו ולעבוד.
