שישה שבועות בלבד לפני תחילת הצילומים: השחקן פרש מהסרט

בגיל 63 השחקן האנגלי רייף פיינס נמצא בתקופת שיא של הקריירה שלו. הוא עובד ללא הפסקה, מגיש תצוגות משחק נפלאות על ימין ועל שמאל, ולא מפסיק להפתיע.

לראיה, כשפגשנו אותו על המסך בפעם האחרונה - בהמשכון האימה הניהיליסטי "28 שנה אחרי: מקדש העצמות", שעלה למסכים בינואר האחרון - פיינס הסתובב בעירום מלא, פיתח ידידות אפלטונית אמיצה ונוגעת ללב עם זומבי ענק בשם סמסון, דפק ביצוע נועז, נואש ובלתי נשכח לשיר קלאסי של איירון מיידן, והוסיף עוד תפקיד איקוני להיכל התהילה האישי שלו.

"יש לי תחושת בטן שעוזרת לי לבחור תפקידים", מסביר השחקן המוערך במהלך שיחה מקוונת עם עיתונאים. "במקרה של 'מקדש העצמות' התסריט של אלכס גרלנד היה מבריק, עוצמתי ומאוד מקורי בעיניי. הסרט כביכול עוסק ב'אנשים נגועים' – אולפני סוני אסרו עלינו לומר את המילה 'זומבי' – אבל האופן שבו אלכס שילב בסיפור אנושיות העשיר את התוצאה מאוד, וגם הדמויות היו מצוינות בעיניי. אז על פניו אולי היה נראה שמדובר בלא יותר מסרט המשך בסדרת סרטים ותיקה, אבל לי זה דווקא הרגיש כמו פרויקט אמיץ למדי".

כעת פיינס חוזר אלינו עם עוד סרט חדש ושונה לחלוטין: "המקהלה", דרמת מלחמה מוזיקלית שמתרחשת בכפר אנגלי קטן, במהלך מלחמת העולם הראשונה. פיינס מגלם את ד"ר הנרי גאת'רי, מנצח תובעני וחסר פשרות שנשכר כדי לנהל את המקהלה המקומית, בשעה שרבים מחבריה (כמו גם מנצחה הקבוע) נשלחו לחזית כדי להשתתף בלחימה.

גאת'רי אינו הבחירה הטבעית לתפקיד, כמובן. מלבד האופי הנוקשה שלו, שהופך אותו לאדם שלא מאוד נעים לשהות בחברתו, הוא גם מחבב מאוד את התרבות של האויב הגרמני - מה שהופך אותו באופן אוטומטי לחשוד בעיני התושבים המקומיים.

איזה סודות הוא מסתיר? האם יצליח לרכוש את אמונם של המקומיים? האם יצליח לגייס זמרים חדשים למקהלה מקרב ההיצע המוגבל שעומד לרשותו בעיירה? וחשוב מכל - האם יספיק להכין את המקהלה להופעה החשובה שאמורה להתקיים בקרוב?

את "המקהלה" ביים ניקולס הייטנר הוותיק והטוב ("טירופו של המלך ג'ורג'", "הליידי בקרוואן"), על פי תסריט של המחזאי אלן בנט ("נערי ההיסטוריה", שהפך גם הוא לסרט בבימויו של הייטנר). לצד פיינס מופיעים רוג'ר אלאם, מארק אדי, רוברט אמס וסיימון ראסל ביל, ואילו הפסקול השמיימי מורכב בחלקו הגדול מהיצירה המקהלתית פורצת הדרך (והלא מאוד מוכרת) "חלומו של ג'רונטיוס", של המלחין האנגלי אדוארד אלגר.

"גאת'רי הוא מנצח, ואהבתו הגדולה היא מוזיקה", אומר פיינס, "אבל יש לו ציטוט נפלא של גתה, על כוחו של היופי היומיומי ועל היכולת של האמנות להעשיר את חיינו. כמעט אפשר לומר שלקחתי את התפקיד כדי שתהיה לי ההזדמנות להגיד את השורות האלה.

"הסנטימנט הזה שגתה מבטא מדבר אלי מאוד. בשעה שהזוועה וההרס משתוללים בעולם, גאת'רי בעצם מציג את האמת הבסיסית שלו ואת התקווה שלו שהמוזיקה תאפשר חזרה לאיזושהי שפיות רוחנית. גם אני מאמין גדול בכוח של מוזיקה, תיאטרון, מחול וספרות".

מנצח מסוג אחר

למרות החיבור העמוק שלו לדמות, לפיינס לא היה זמן רב להתכונן לתפקיד. הוא הצטרף לפרויקט ממש ברגע האחרון, כשישה שבועות בלבד לפני תחילת הצילומים, לאחר שג'ים ברודבנט, הבחירה המקורית של הייטנר, נאלץ לפרוש. כדי להפוך את העניינים למאתגרים אפילו יותר, הכנותיו של פיינס התנהלו במקביל להופעתו בעיבוד בימתי של "מקבת", שהועלה בוושינגטון די.סי.

"הבנתי מייד שאני צריך לעשות קורס מזורז בניצוח", אומר פיינס בחיוך כשהוא נשאל לגבי לוח הזמנים הצפוף שעימו התמודד. "עבדתי עם נטלי ביל, מנצחת ופסנתרנית נפלאה שאימנה את קייט בלאנשט לקראת הופעתה ב'טאר המנצחת'. גאת'רי הוא מנצח מסוג אחר. הוא אמנם לא אקספרסיבי וראוותני, אבל הוא מאוד־מאוד מדויק. היה מאוד מאתגר ומהנה לנסות ולהבין איך לעשות את זה נכון. הייתי צריך ללמוד לשמור על הקצב במקומות מסוימים. מצאתי את עצמי לפתע בעיצומו של מסע מוזיקלי מרתק".

"אני מאוד אוהב מוזיקה", פיינס ממשיך, "אבל אין לי שום הכשרה מוזיקלית, אני לא מנגן, אני לא שר. התהליך גרם לי להעריץ מנצחים ואת האופן שבו הם יכולים להחזיק יצירה מוזיקלית במשך שעתיים, או אפילו יותר, ולהבין אותה בצורה כל כך עמוקה ואינטימית. זו מיומנות רצינית.

"למזלי, נטלי עמדה ממש מחוץ לפריים ויכולתי לחקות את תנועות הידיים שלה. ימי הצילום האחרונים של הסרט, שכללו עבודה עם המקהלה המלאה, היו מלהיבים ומרגשים מאוד. זה היה אחד המקרים הנדירים האלה שבהם רגע שאמור להיות אמוציונלי מאוד בסרט מצליח להיות אמוציונלי מאוד גם בזמן שמצלמים אותו".

מבול של פרויקטים

למרות שהוא נמצא בהילוך גבוה בשנים האחרונות, לפיינס אין שום תוכניות להאט את הקצב. בין השאר, בימים אלה הוא מצטלם לקומדיה חדשה לצד קולין פארל ו־ווגנר מורה, ומתכונן לביים סרט בעצמו (זו תהיה הפעם הרביעית שלו מאחורי המצלמה).

לקראת סוף השנה תוכלו למצוא אותו נכנס לנעליו של דונלד סאתרלנד בסרט החדש בסדרת "משחקי הרעב", ואם הכל יילך כמתוכנן פיינס מתכנן גם לביים את האופרה "יבגני אונייגין" של צ'ייקובסקי – דבר שטרם התנסה בו.

"אני הולך לנסות, ואני בטוח שיהיו הרבה רגעים מלמדים", הוא אומר בצניעות אופיינית. "אבל אני מרגיש שאני מוקף בצוות מצוין שיסייע לי במשימה".

"באשר לנשיא סנואו", פיינס ממשיך, "הערצתי את דונלד סאתרלנד כשחקן, וסדרת 'משחקי הרעב' תמיד התהדרה בשחקנים מהמדרגה הגבוהה ביותר: ג'וליאן מור, פיליפ סימור הופמן, וודי הארלסון, וג'ניפר לורנס המבריקה, כמובן. כך שלא היססתי לרגע. כמו שאמרתי, יש לי תחושת בטן שעוזרת לי לבחור. פתאום אני מרגיש משהו שאומר לי 'כן, זה משהו שאני רוצה לעשות'. זו השיטה שלי בדרך כלל".