הסרט הזה ישפר לכם מאוד את מצב הרוח

מי היה מעלה על דעתו שסרט פצפון מצפון מקדוניה יתברר כפתרון המושלם למצב רוח רע? בטח שלא אני. אבל זה בדיוק מה שקרה לי כשצפיתי ב"להזיז הרים", דרמת ה"feel good" המוזיקלית שקטפה את פרס חביב הקהל בפסטיבל סאנדנס של השנה שעברה: סיימתי את הצפייה בה במצב רוח טוב יותר מזה שהייתי בתחילתה.

עלי להודות שהופתעתי מעצמי. על-פניו, סרט הביכורים של גאורגי אונקובסקי אינו מתוחכם בשום צורה, והמהלכים הדרמטיים שלו כל כך צפויים וחסרי השראה שניתן לזהות אותם מגיעים ממרחק של קילומטרים רבים.

ובכל זאת, בניגוד לכל היגיון, מצאתי את עצמי מתרשם, מצחקק ואפילו מתרגש מהנעשה על המסך. גם בשל הביצוע הסוחף והאלגנטי של אונקובסקי וחברי הצוות שלו – שמצליחים להזריק חיים, אופי ויופי אל תוך המעשיה הפולקלוריסטית הנוסחתית שלהם – אבל גם בגלל נוכחותו מלאת הכריזמה של הנער הנחוש והמרדן שניצב במרכז הסיפור.

"להזיז הרים" מתחקה אחר אחמט בן ה-15, בחור חביב, חייכן וחובב מוזיקה אלקטרונית שמתגורר בכפר נידח בצפון מקדוניה. אמו הלכה לעולמה לאחרונה, ומאז שזה קרה, אחיו הצעיר של אחמט (שמכונה "פיסטוק") לא הוציא מילה מפיו.

בינתיים, אביו הקשוח והשמרן של אחמט קורס תחת העומס ומנסה למנוע מהחווה המשפחתית להתפרק. הוא מוציא את בנו מבית הספר כדי שירעה את הכבשים וכדי שישגיח על אחיו הקטן והאילם בשעה שהוא נמצא בנסיעות. אחמט לא מתלהב, בלשון המעטה. אך איזו ברירה יש לו?

גיבורנו אמנם מתגלה כרועה כבשים לא מוכשר במיוחד, אך במהלך שיטוטיו עם העדר, הוא נתקל במקרה בבתם היפה של השכנים ומתאהב בה ממבט ראשון. העובדה שגם היא אוהבת מוזיקה אלקטרונית אינה מזיקה, כמובן.

למרות שהנערה כבר הובטחה לאחר בידי הוריה, אחמט מציע לעזור לה להתאמן על הריקוד המיוחד (והכלל לא מסורתי) שהיא וחברותיה מכינות לכבוד פסטיבל התרבות המקומי שעומד להתקיים בקרוב. אחמט יהיה הדי.ג'יי, והבנות יתנועעו לצלילי המוזיקה שהוא משמיע. גם "פיסטוק" לוקח חלק בפרויקט הסודי, ונראה שהמוזיקה עושה לו טוב ועוזרת לו להתגבר על געגועיו לאמו.

אלא שכמו שאתם יכולים לתאר לעצמכם, כולם כולל כולם ינסו למנוע מאחמט הצעיר להשיג את מבוקשו ולהוציא לפועל את תוכניתו. הוריה של אהובתו יאסרו עליו להתראות עם בתם. אביו יאסור עליו ועל אחיו המסכן להקשיב למוזיקה. יתר תושבי הכפר יזדעזעו ממנו באופן כללי. האם בכל זאת יצליח אחמט להשתחרר מכבלי המסורת ולהיות מאושר שוב?

מבלי להיכנס לספוילרים, נאמר ש"להזיז הרים" מבצע את משימתו הצנועה בצורה מוצלחת ביותר. הנופים הכפריים יפהפיים, האווירה אותנטית, והסיפור מסופר בקלילות ובקצב, ועם מידה לא מבוטלת של הומור וכישרון. המוזיקה הבלקנית שבוקעת מהפסקול מזכירה את הסרטים של אמיר קוסטריצה, והצבעוניות של התלבושות המסורתיות - ושל הטבע שמסביב - עוטפות את הדרמה בוויזואליה נעימה ולעיתים גם מרהיבה.

למרות שאביו של אחמט הוא לא הרבה יותר מקלישאה של "אב מסורתי זעוף", ולמרות שלגמרי ברור לאן הסרט חותר, אונקובסקי בכל זאת מצליח לגרום לשיא הרגשי של הסרט להיות אפקטיבי מאוד – גם בגזרת הצחוק, וגם בגזרת הדמע. כאמור, מי שמסייע לו בכך הוא אריף ג'קופ, השחקן הכובש וחסר הניסיון שעושה עבודה נהדרת בתור אחמט העיקש (ושלמעשה נושא את הסרט כולו על כתפיו הצעירות).

החיוך הרחב של ג'קופ הוא ללא ספק הנשק הסודי של "להזיז הרים", ובלתי אפשרי שלא לשמוח בשמחתו של אחמט כשהדברים סוף סוף מתחילים ללכת לכיוון שלו. "מוזיקה היא כמו תרופה", אומרת אחת הדמויות בשלב מסוים. גם הסרט הפצפון הזה מצפון מקדוניה, מסתבר.

"להזיז הרים", צפון מקדוניה 2025

ציון: 3.5 כוכבים