הסרט של נטפליקס שלא תשמעו עליו, אבל חייבים לראות

בין כל סרטי הסתיו הגדולים והמדוברים שלנטפליקס("פרנקנשטיין","ג'יי קלי", "בלדה לשחקן קטן"), כדאי לשים לב דווקא לאחד הסרטים היותר קטנים והיותר צנועים שעלו לשרתיה של ענקית הסטרימינג לאחרונה. זהו "חלומות רכבת", של הבמאי קלינט בנטלי - סרט עדין, עצוב ומהורהר שמגולל את סיפורו של רוברט גריינר (ג'ואל אדגרטון), חוטב עצים מופנם וטוב לב, שמסתובב לו באיידהו בראשית המאה ה-20.

חייו של גריינר אינם חיים יוצאי דופן בשום צורה. אפשר אפילו לומר שמדובר בחיים משעממים ולא מרשימים. הסרט, לעומת זאת, אינו משעמם לרגע. בנוסף, הוא גם מאוד-מאוד מרשים.

התסריט - שמבוסס על נובלה של הסופר האמריקאי דניס ג'ונסון שראתה אור ב-2011 - נכנס עמוק אל תוך הראש של גיבורו, ומלווה אותו ברגעים המשמעותיים יותר ופחות שמרכיבים את חייו.

אנו רואים כיצד הוא פוגש את אהבתו הגדולה, גלדיס (פליסטי ג'ונס), ואנו גם נמצאים שם כשהשניים בונים לעצמם בקתה ומקימים משפחה. אנו יוצאים עם גריינר לעבודה סיזיפית ומסוכנת ביערות ועל פסי הרכבת. הטבע הבתולי מתנגש בקידמה. השלווה הפסטורלית מופרת בידי פרצי אלימות פתאומיים ומחרידים. הציפורים ממשיכות לצייץ. החיים נמשכים.

למרות שהוא נשמע איטי מנומנם, "חלומות רכבת" אינו מפסיק לנוע ולזוז, ובניגוד למה שהייתם אולי מצפים, הוא גם מקפיד לתפוס את תשומת לבם של הצופים מהרגע הראשון. הוא מקפץ קדימה ואחורה בזמן, ומקיף שמונים שנה בסך הכל. הקריינות מלאת הנשמה של השחקן וויל פאטון מספרת לנו מה עובר לגריינר בראש, כאשר במקביל, הצילום המפעים של אדולפו ולוסו מספק שלל חזיונות מלכותיים.

מצד אחד, אין ספק שבנטלי מושפע מסרטיו של טרנס מאליק ("עץ החיים", "ימים ברקיע"). מצד שני, גם "ההתנקשות בג'סי ג'יימס על-ידי הפחדן רוברט פורד" חלף בראשי בעת הצפייה. השיר היפה של ניק קייב שמלווה את כתוביות הסיום הבהיר לי שהדמיון ממש אינו מקרי (קייב גם חתום על הפסקול של "ההתנקשות בג'סי ג'יימס").

"חלומות רכבת" הוא סרט שדוחס המון רעיונות ורגעים פיוטיים אל תוך קצת יותר משעה וחצי. זהו סרט על דרך חיים שנעלמה מהעולם במקביל לתהליך ההתרחבות של ארצות הברית. זהו סרט על המשמעות שאנחנו מעניקים לחיינו, ועל הרגעים הקצרים שבהם אנו מאושרים. זהו סרט על מה שהשגנו, ועל מה שאיבדנו בדרך.

אדגרטון מעולם לא היה טוב יותר. הוא נושא את הסרט על כתפיו, והוא אינו זקוק למונולוגים ראוותניים או לדרמות גדולות מהחיים כדי למלא אותו ברגש. די לו במבט.

גם שחקני המשנה עושים עבודה מצוינת. פליסיטי ג'ונס אולי אינה זוכה למספיק זמן מסך (וגם הדמות שלה קצת מקופחת), אך היא מנצלת כל שנייה מתוכו ומגישה הופעה עדינה ונוגעת ללב. וויליאם ה. מייסי, מצדו, עושה עבודה מבריקה בתור מומחה לחבלה שמסייע לחוטבי העצים לפנות שטחים כשצריך. השיחות שלו עם גריינר משעשעות ומלאות בחוכמת חיים, והדמות שלו בהחלט מותירה חותם.

בנטלי מפגין כאן כישרון ניכר, ויהיה מעניין לראות כיצד ימשיך להתפתח בעתיד (זהו בסך הכל סרטו העלילתי השני). הדרך הסוחפת והדינמית שבה הוא מספר את סיפור חייו של גריינר מאפשר לנו לראות את מקומו של גיבורנו בתוך "התמונה הגדולה" ומייצר חוויה פואטית ומרגשת.

עם זאת, חשוב להדגיש שזו לא חוויה עמוקה במיוחד. השינויים שבנטלי ושותפו לכתיבת התסריט, גרג קוודר, מבצעים בנובלה הופכים את גריינר לדמות פחות מורכבת ממה שהוא בספר.

כאמור, הסרט גם נמשך 102 דקות בלבד, מה שקצת נותן תחושה שהכל מוגש לנו "על קצה המזלג", בראשי פרקים, בגרסה טיפה שטחית.

אין דבר. גם במצבו הנוכחי, "חלומות רכבת" גדוש בכל טוב ומאוד כדאי לכם לתת לו צ'אנס. הוא עושה הרבה עם מעט. ואת מה שהוא עושה, הוא עושה מעולה.

"חלומות רכבת", ארה"ב 2025

ציון: 4 כוכבים