התסריטאי-במאי דן טרכטנברג ממשיך להפיח חיים חדשים בסדרת המד"ב הוותיקה "הטורף", שכזכור החלה את דרכה ב-1987 כסרט אקשן איקוני (ומאוד אלים) בכיכובו של ארנולד שוורצנגר.
"הטורף: שטח פראי", שעלה למסכים בסוף השבוע האחרון, הוא הסרט השלישי בסדרה שטרכטנברג מביים (אחרי "טרף" המצוין, שעלה בדיסני פלוס ב-2022, ו"הטורף: הרוצח של הרוצחים", אנתולוגיית אנימציה שאפתנית ומרשימה שעלתה בדיסני פלוס בקיץ האחרון), והראשון מבין תשעת סרטי הסדרה עד כה שמובא מנקודת המבט של המפלצת הרצחנית והמכוערת שניצבת במרכזה. כלומר, האנטגוניסט הופך כאן לפרוטגוניסט.
התוצאה אמנם סבירה למדי - ולבטח מוצלחת יותר מזו שפגשנו בסיקוול האיום מ-2018, שאותו ביים שיין בלאק. אך איך שלא תסתכלו עליו, "שטח פראי" הוא לא הרבה יותר מסרט הרפתקאות לילדים שמאמץ את הנוסחה המוכרת לנו מסרטי אנימציה רבים, בניסיון לקרוץ לקהל צעיר שלא גדל על ברכיהם של שוורצנגר וחבריו.
בדומה לקודמיו, גם "שטח פראי" הוא סרט אלים, כמובן. אבל בניגוד אליהם, הדירוג שלו בארצות הברית הוא PG-13, ולא R (מה שאומר שבני נוער יכולים ללכת לצפות בו ללא ליווי הוריהם). גיבורו הוא טורף צעיר, דחוי ולא יוצלח שנעזר בכמה חברים חדשים וחביבים על-מנת לבצע את משימתו המסוכנת, וברור שיצורים אלה גם מלמדים אותו כמה שיעורים חשובים על החיים ומסייעים לו בתהליך ההתבגרות שלו.
במילים אחרות, טרכטנברג מתרחק כאן מאוד-מאוד מהרוח המקורית של הסדרה. עד כדי כך שלפרקים ניתן להתבלבל ולחשוב ש"שטח פראי" הוא סרט מצויר בסגנון "עידן הקרח" או "מדגסקר".
אלמנטים ילדותיים אלה אולי אינם הופכים את "שטח פראי" לסרט רע באופן אוטומטי. אבל הם כן גורמים לו להיות די מגוחך ומשעשע (שלא בכוונה), והם כן מניבים מספר רגעים שגובלים בפרודיה עצמית (מהסוג שיכולה להופיע בסדרות כמו "ריק ומורטי" או "איש משפחה").
כאמור, גיבור הסיפור הוא טורף דחוי בשם דק. אבא שלו מתבייש בו, ואחיו לשבט רואים בו לוזר חסר תקנה. כדי להוכיח להם את ערכו האמיתי, דק יוצא לכוכב לכת קטלני כדי לצוד מפלצת אימתנית ומסוכנת במיוחד. אם יצליח, יוכל לשוב הביתה בראש מורם.
אלא שעד מהרה גיבורנו השלומיאל מבין שהמשימה גדולה עליו בכמה מידות. למרבה המזל, הוא פוגש רובוטית דברנית בשם תיה (אל פאנינג) שפלג גופה התחתון נתלש והושמד בידי המפלצת האימתנית שאותה מחפש דק. השניים הופכים לצמד חמד; דק מרכיב אותה על גבו, באותו אופן שבו צ'ובאקה הרכיב את C-3P0 על גבו ב"האימפריה מכה שנית", ויחד הם מתמודדים עם הסכנות שאורבות להם על הכוכב המבודד.
בשלב מסוים השניים גם מצרפים אליהם יצור קטן וחמוד ומקימים תא משפחתי מאולתר, כאשר מוסרי ההשכל שאותם הצופים מתבקשים להפנים נעים בין "לא טוב היות הטורף לבדו" ל"מי שצד לבד, מת לבד". כי מי לא בא לצפות בסרט בסדרת "הטורף" בתקווה לשמוע הרצאה על כמה חשוב לשתף פעולה ולקבל את האחר אל קרבנו?
העניינים מוסיפים להסתבך כאשר חבריה הרובוטים של תיה - שפועלים בשליחותו של תאגיד הענק שמוכר לנו מסרטי "הנוסע השמיני" - נכנסים לתמונה. כמובן שגם הם מבקשים ללכוד את המפלצת האימתנית שאותה מחפש דק, וכמובן שהדבר יוביל להתנגשות בלתי נמנעת בין שני הצדדים.
"שטח פראי" עושה את מה שהוא מבקש לעשות בצורה שמניחה את הדעת. הוא נראה לא רע בכלל (יחסית לסרט שנסמך כל-כולו על אפקטים ממוחשבים). כוכב הלכת המושקע שלו שואב השראה לא מבוטלת מסרטי "אווטאר", של ג'יימס קמרון, ומציע שלל סוגים של יצורים, צמחים ונופים.
בנוסף, אל פאנינג עושה עבודה טובה בתפקיד כפול; בנוסף ל-תיה חסרת הרגליים, היא גם מגלמת את "אחותה" של תיה, טסה, שצצה בשלב מאוחר יותר של הסרט, עם הופעתם של הרובוטים הרעים.
כמו שאתם יכולים לנחש, טרכטנברג גם מניח כאן את היסודות לסרטי המשך נוספים, ואפילו מצליח לקשר את סדרת "הטורף" לסדרת "הנוסע השמיני" בצורה שתאפשר לעשות סרטי "קרוס-אובר" בעתיד. אין ספק שמבחינה עסקית, מדובר בבוננזה אמיתית שבוודאי גרמה לבוסים באולפני דיסני לראות סימני דולר בעיניים ולקפוץ באוויר מרוב התרגשות. אבל מבחינה יצירתית, מדובר בפשיטת רגל שמסמלת את האינפנטיליזציה המתמשכת של הוליווד.
"שטח פראי" אולי אינו סרט רע. אבל אם חציתם את גיל 12 (ואינכם בעלי מניות בדיסני), הוא גם ממש אינו נחוץ לכם בשום צורה.
"הטורף: שטח פראי", ארה"ב 2025
ציון: 3 כוכבים
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו