מאז שהוא זוכר את עצמו הבמאי המקסיקני זוכה האוסקר גיירמו דל טורו ("המבוך של פאן", "צורת המים") חולם לעשות גרסה משלו ל"פרנקנשטיין".
כשהיה בן 7 נחשף לראשונה לגרסה הקולנועית הקלאסית מ־1931 של הבמאי ג'יימס ווייל, עם בוריס קרלוף בתפקיד המפלצת. כשהיה בן 11 קרא לראשונה את הרומן הגותי הקאנוני של מרי שלי מ־1818 שעליו התבסס הסרט, והבין שחייו השתנו לנצח.
"גדלתי בבית קתולי, אבל כשגיליתי את 'פרנקנשטיין' הרגשתי שמצאתי את הדת האמיתית שלי", מספר הבמאי בן ה־61 במהלך מסיבת עיתונאים מקוונת לכבוד יציאת סרטו החדש, שבאמצעותו הגשים סוף־סוף את חלומו.
"הסתכלתי על בוריס קרלוף וראיתי את עצמי. אחר כך, כשקראתי את הספר, הבנתי שהסרט ביצע שינויים רבים ושנותרו עוד הרבה נושאים לחקור: האנושיות של היצור, חוסר האנושיות של העולם. הסנטימנט נותר איתי לאורך השנים. רציתי לעשות את הסרט הזה עוד לפני שהיתה לי מצלמה. הסיפור הזה הוא הר האוורסט שלי".
דל טורו אמנם ניסה להרים את הפרויקט כמה פעמים במהלך הקריירה שלו, אך לא הצליח. לדבריו, היה זה מפגש עם השחקן אוסקר אייזק, שאותו שקל ללהק בתפקיד המדען המטורף ויקטור פרנקנשטיין, שהביא לפריצת הדרך המיוחלת.
"אחרי שהתחלתי לשוחח עם אוסקר החלטתי לכתוב את התפקיד של ויקטור עבורו. רציתי שוויקטור יהיה דמות מוזיקלית ומפתה. שיהיה בו משהו ממגנט ומודרני, ושיוכל לנוע כמו כוכב רוק. כי אוסקר באמת כזה. אט־אט התסריט הלך והפך לסיפור על אב ובן, לסיפור על מחילה ועל קבלה".
"פרנקנשטיין" ינחת על שרתי נטפליקס כבר ב־7 בנובמבר (למרות שבהחלט מומלץ לצפות בו בקולנוע, אם הדבר מתאפשר לכם). מלבד אייזק, צוות השחקנים של הסרט כולל גם את כריסטוף וולץ ("ממזרים חסרי כבוד"), שמגלם יצרן נשק עשיר אשר מממן את ניסוייו הפרועים והשאפתניים של פרנקנשטיין, ואת מיה גות, שמופיעה כאחייניתו היפה והעדינה אליזבת.
מי שלוהק לתפקיד "בנו" של פרנקנשטיין הוא הכוכב העולה ג'ייקוב אלורדי ("אופוריה"), שהרשים את דל טורו בזכות תפקידיו ב"סולטברן" ו"פריסילה". הבמאי זיהה בעיניו את זיק האנושיות שחיפש עבור המפלצת המסכנה והלא מובנת שלו, ואהב את האופן שבו אלורדי משלב בטבעיות בין תמימות לאכזריות.
החשיבות של העיצוב
בתוך כך, מובן שכמו כל דבר אחר בפרויקט התשוקה עצום הממדים הזה (שתקציבו מוערך בכ־120 מיליון דולר), גם המראה של המפלצת עבר גלגולים רבים במהלך העשורים. למעשה, דל טורו האובססיבי והפרפקציוניסט החל לעבוד על העיצוב שלה כבר בסוף שנות ה־70.
"העיצוב בסרט הוא חלק בלתי נפרד מהסיפור", הוא מסביר. "שום דבר כאן לא נועד להיות ממתק לעיניים בלבד. בכל דבר יש ערך תזונתי. כל דבר נועד לשרת את הסיפור.
"ניסינו להימנע ממצב שבו היצור ייראה כמו מישהו שעבר תאונה או כמו מישהו שיצא זה עתה מהמחלקה לטיפול נמרץ. בכל זאת, ויקטור הוא אדם עם מודעות אסתטית. הוא לא 'מתקן' מישהו. הוא לא סתם מחבר חלקי גוף שונים יחד. הוא מפסל נשמה חדשה, והיצור שיוצא תחת ידיו הוא כמו תינוק גדול וחיוור. ככה זה במשפחות. אתה נולד מושלם וחלק, ואז בני המשפחה שלך נכנסים לתמונה ומתחילים לסדוק ולשבור אותך. זה המסע שרציתי שהיצור יעבור".
הגרסה המרתקת והאישית מאוד של דל טורו ל"פרנקנשטיין" אולי אינה שומרת אמונים לספר המופתי של מרי שלי (שנכתב כאשר היתה בת 18 בלבד). אך הרוח הרומנטית־גותית של הספר בהחלט שורה על הסרט, בדיוק כפי שהיא שורה על מרבית יצירותיו של הבמאי הווירטואוז.
האם במהלך העבודה על הפרויקט חשב דל טורו כיצד מרי שלי היתה מגיבה אם היתה נחשפת לעיבוד שלו לספרה? "בוודאי", הוא אומר, "הקדשתי את חיי לתנועה הרומנטית, ואני פריק רציני של הנושא. אז מאוד הייתי רוצה לשמוע מה דעתה של שלי. הפרויקט הזה הוא אקט של אהבה שנדרשו עשורים ארוכים כדי להוציאו אל הפועל, והוא נעשה בכנות מוחלטת.
"אבל כפי שאמרתי בעבר, לעבד ספר זה כמו להתחתן עם אלמנה. מצד אחד, צריך לכבד את הבעל המנוח. מצד שני, מפעם לפעם, אתה והאלמנה בכל זאת הולכים 'לעשות את זה'. אז אולי עדיף לא לחשוב על זה יותר מדי", הוא צוחק.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו