בעוד מבקרי סינמטק ירושלים נהנים מהקרנות הערב בקומות העליונות, מעטים יודעים שממש מתחת לרגליהם, במרתף הבניין, מתקיים מאבק יומיומי על שימור אוצרות של 130 שנים של קולנוע ישראלי. שם, בטמפרטורה קבועה של 13-15 מעלות ולחות מבוקרת בקפדנות, שמורים באלפי קופסאות פח האוספים הקולנועיים החשובים ביותר במדינה.
ארכיון הסרטים הישראלי, שהקימו בני הזוג וים וליה ון־ליר עם הקמת הסינמטק לפני 50 שנה, מחזיק בין כתליו אוצרות קולנועיים חשובים. ניתן למצוא בו את קטעי הצילום הנדירים של חלוצי הקולנוע האחים לומייר, המתעדים את נופי ירושלים, יפו ובית־לחם בשנת 1896.
לצידם שמורים סרטים אילמים המתעדים את ראשית ההתיישבות הציונית, אוסף מקיף של יומני חדשות מ-1927 ועד סוף שנות השישים, וכל הקולנוע הישראלי החל מהסרט העלילתי הראשון "עודד הנודד" משנת 1932 ועד היום.
"סרטים נועדו לצפייה, ולא להיות סגורים בקופסה", אומר מאיר רוסו, המנהל המיתולוגי של הארכיון. "לכן יצאנו לפני כעשור לפרויקט הדיגיטציה. העברנו את הסרטים מהטכנולוגיה של המאה ה-19 ישירות לטכנולוגיה של המאה ה-21".
כדי להתמודד עם פגעי הזמן וההתכלות הבלתי נמנעת של סלילי הפילם, הוחלט בסינמטק ירושלים על מהפכה דיגיטלית שלמה. הקמת מעבדת השימור המקצועית כללה רכישת ציוד ייחודי מהמתקדמים בעולם, בעלות של מיליוני שקלים, ובאמצעותו מתבצע תהליך מורכב של ניקוי הסרטים וסריקת התמונות והסאונד.
"עד כה סרקנו כ-55% מסלילי הפילם המופקדים בארכיון", מספר רוסו, "אך האוסף מוסיף לגדול כל הזמן. אנחנו ממשיכים לקלוט אוספי פילם שמגיעים אלינו מארגונים, ישובים ומשפחות. לאחרונה קלטנו בארכיון גם אוספי סרטים מארכיונים של קיבוצי העוטף".
בנוסף לחומרים ההיסטוריים, הארכיון מתמודד עם זרם קבוע של חומרים חדשים. המהפכה הדיגיטלית פתחה פתח להנגשה חסרת תקדים של חומרי הארכיון.
באתר האינטרנט כבר מונגשים כ-13,000 קטעי ארכיון וכ-800 כותרים של קולנוע תיעודי ועלילתי, ובכל שבוע עולים חומרים חדשים.
