מאחורי הסורגים – ולפני המצלמות. אולי צירוף מקרים וייתכן שלא, אבל ההכרזה של דונלד טראמפ על רצונו לפתוח מחדש את כלא אלקטרז הידוע לשמצה התקבלה בוקר לאחר שהסרט הקלאסי "הבריחה מאלקטרז" שודר בטלוויזיה האמריקנית, באחת משלוחות רשת PBS הציבורית. האם נשיא ארה"ב צפה בסרט ערב קודם לכן וקיבל השראה? אין לדעת, אבל אנחנו בהחלט קיבלנו מהמקרה השראה לכתבה הזו, שמסקרת את סרטי הכלא ההוליוודיים הבולטים בכל הזמנים (לצד כמה בחירות אישיות משלנו). מומלץ לקרוא עד הסוף, ללא ניכוי שליש.
"הבריחה מאלקטרז" (1979)
הסרט שאולי (ואולי לא) גרם לנשיא ארה"ב להכריז על רצונו לפתוח את הכלא מחדש. קלאסיקת הפעולה הזו בכיכובו של קלינט איסטווד ובבימויו של דון סיגל היהודי-אמריקני מגוללת את סיפורו של פרנק מוריס (איסטווד), אשף בריחות שמרצה עונש מאסר באלקטרז – ומתכנן בריחה נוספת מהכלא השמור והקשוח הזה. הוא מצליח במשימה ביחד עם שני אסירים נוספים (ובעזרת כפות שימושיות במיוחד), ואנחנו ככל הנראה קיבלנו את סרט הבריחה הטוב בכל הזמנים.
"הפריצה לאלקטרז" (1996)
להיט האקשן של הבמאי מייקל ביי ובכיכובם של ניקולס קייג', שון קונרי ואד האריס. זה אומנם לא סרט כלא סטנדרטי, שכן יש לנו פה מבצע פריצה מורכב לתוך אלקטרז, במטרה למנוע מכנופיית טרוריסטים שהתמקמה במבצר הענישה הנטוש לבצע את זממה: שיגור טילים כימיים לעבר סן פרנסיסקו. אבל אנחנו לא מתלוננים. "הפריצה לאלקטרז" הוא בהחלט אחד מסרטי הפעולה המוצלחים של הניינטיז, ותראו לנו חובב קולנוע אחד שלא יזהה את שרשרת הכדורים הירוקים והמאיימים האלה בין רגע.
"חומות של תקווה" (1994)
דרמת המופת של הבמאי פרנק דרבונט ובכיכובם של טים רובינס ומורגן פרימן נחשבת לאחת מהיצירות הקולנועיות הטובות אי פעם, וקשה להאמין שיש מישהו שיתווכח עם הקביעה הזו. "חומות של תקווה" אומנם מתרחש בין כותלי בית סוהר עגמומי, אבל דווקא עוסק בחברות, חמלה, טוב לב ומן הסתם גם בתקווה. במילים אחרות: אל תרימו ידיים, ויהי מה. הסרט ציין בשנה שעברה שלושה עשורים לשחרורו, ואתם מוזמנים ללמוד עליו קצת יותר כאן.
"המורד" (1967)
דרמה קלאסית בכיכובו של פול ניומן ובבימויו של סטיוארט רוזנברג האמריקני-יהודי, שהרבה לשתף פעולה עם השחקן. ניומן מגלם בסרט את לוק ג'ונסון, חייל משוחרר שנידון לשתי שנות מאסר ועבודות פרך על עבירות קלות יחסית, ומסרב לקבל את מרות הסוהרים האכזריים. זה לא בדיוק משתלם לו. הציטוט המפורסם "What we have here is failure to communicate" ("מה שיש לנו כאן זה כישלון לתקשר") לקוח מהסרט, שנחשב לנכס צאן ברזל קולנועי. "המורד" מבוסס על ספר ידוע באותו שם – "Cool Hand Luke" באנגלית - המגולל את "חוויות" המאסר האמיתיות של המחבר, דון פריס.
"אקספרס של חצות" (1978)
יצירת המופת המשפיעה וזוכת הפרסים של הבמאי אלן פארקר. צעיר אמריקני בשם בילי הייז (בראד דייוויס) נכלא בטורקיה בגין ניסיון כושל להברחת חשיש, אינו זוכה למשפט הוגן ועומד בפני עונש מאסר של עשרות שנים. התנאים בקלבוש הטורקי, מן הסתם, רחוקים מלהיות אידאליים, ובילי נאלץ להתמודד עם הסיוט המתמשך, שכולל עמיתים בוגדניים, סנגורים מושחתים וסוהרים סדיסטים. לפחות הסוף מעודד. הטורקים, אגב, נעלבו מאוד מהדרך שבה מדינתם הוצגה בסרט, וטענו שהוא הסב לה שם רע.
"גריין מייל" (1996)
דרמת פנטזיה שוברת קופות בבימויו של פרנק דרבונט, שבדיוק כמו "חומות של תקווה" מבוססת אף היא על ספר של סטיבן קינג. ההבדל: בסרט הזה, בכיכובם של טום הנקס ומייקל קלארק דאנקן המנוח, יש אלמנטים של פנטזיה. בלי להרוס את הפואנטה: שומר באגף הנידונים למוות (הנקס) מגלה שלאחד האסירים, בחור גדול ממדים אבל שקט ועדין (דאנקן), יש יכולות בלתי שגרתיות ומעוררות השראה. אם טרם צפיתם – פנו לעצמכם זמן – הרבה זמן שכן אורכו של הסרט הוא יותר משלוש שעות – בהקדם.
"משחק מכור" (2005)
קומדיה מעולה ומרימה (לפחות לדעת כותב שורות אלה) בכיכובם של אדם סנדלר, כריס רוק, ברט ריינולדס ואחרים, העוסקת בקבוצת פוטבול המורכבת מאסירים הזויים אבל (פחות או יותר) סימפטיים, שמתמודדת נגד קבוצת סוהרים נבזיים. הסרט, שחוגג השנה צמד עשורים ליציאתו, הוא בעצם רימייק להפקה מצליחה באותו שם מ-1974 (שבה כיכב ריינולדס בתפקיד הראשי). שניהם לגמרי שווים צפייה.
"קון אייר" (1997)
קלאסיקת האקשן הטראשית עם ניקולס קייג', שמגלם את קמרון פו – אסיר שזה עתה קיבל חנינה ומוצא את עצמו תופס טרמפ על טיסת מאובטחת במיוחד (לכאורה) שמובילה כמה פסיכופטים ורוצחים סדרתיים עם קבלות לבית כלא שמור. הצרות מתחילות כשהחבר'ה הרעים מנסים לחטוף את המטוס ולברוח מהמדינה, אבל לא לוקחים בחשבון את קמרון הנחוש, שיעשה הכל כדי לחזור למשפחתו. הכל טוב ומבדר, חוץ מהתסרוקת ההזויה של קייג'. מה נסגר?
"תוכנית בריחה" (2013)
אומנם לא יצירת מופת, אבל בכל זאת סרט מצליח למדי – ובטח שאי אפשר להתעלם מהפעם הראשונה שסילבסטר סטאלון וארנולד שוורצנגר משתפים פעולה בתפקידים ראשיים (השניים אומנם שילבו כוחות ב"בלתי נשכחים 2" שיצא שנה קודם לכן, אבל ארני הסתפק שם בתפקיד אורח).
בכל אופן, סטאלון מגלם בסרט האקשן החביב הזה את ריי ברסלין – ארכיטקט-על (תזרמו איתנו) שמתמחה בבדיקת רמות אבטחה של בתי כלא, על ידי כך שהוא מנסה לברוח מהם בזמן שהוא מתחזה לאסיר (ותמיד מצליח). שוורצנגר משחק אסיר נוסף (הזהות האמיתית שלו היא סוג של ספויילר), שמתיידד עם עם ריי. השניים מגבשים, כמובן, תוכנית בריחה מורכבת מכלא טכנולוגי שמור במיוחד, אבל זה רק קצה הקרחון. עצה שלנו: תתעלמו משני סרטי ההמשך. סטאלון אומנם משתתף בהם, אבל הם יצאו ישירות ל-DVD ולא שווים את הזמן שלכם.
אזכורים של כבוד: "נעול" (1989): סרט מבדר אבל כושל שבו סילבסטר סטאלון גילם אסיר למופת שמסתבך עם סוהר נקמן (דונלד סאת'רלנד); "הבריחה מאבסולום" (1994): הפקת מדע בדיוני סבירה-מינוס בכיכובו של ריי ליוטה, שמנסה להימלט מכלא עתידני (מה שמצחיק הוא שהעלילה מתרחשת בשנת 2022); "ארמון של סורגים" (1999): דרמה קודרת בכיכובן של קלייר דיינס וקייט בקינסייל כשתי תיירות אמריקניות שמוצאות את עצמן כלואות בבית סוהר תאילנדי, לאחר שהופללו בעבירת סמים; ו"אלוף ללא עוררין" (2002): דרמת איגרוף קשוחה בכיכובם של וסלי סנייפס ו-ווינג ריימס, שמתרחשת בין כותלי בית כלא. בהחלט אפשר להעביר איתה ערב, אבל גם במקרה הזה מומלץ להתעלם משלושת (!) סרטי ההמשך שיצאו ישירות ל-DVD.
