הסרט הזה חולני לחלוטין - אבל הוא שווה את זה

מותחן האימה עתיר ההייפ"לונגלגס", שבמרכזו סוכנת FBI צעירה הדולקת בעקבות רוצח סדרתי מופרע, הוא סרט מאוד מיוחד ומאוד מרשים שממש אינו מיועד לכולם.

מצד אחד, התסריטאי-במאי אוזגוד פרקינס משתמש כאן באבני הבניין של מותחני האימה הקלאסיים משנות התשעים – כמו "שתיקת הכבשים", "שבעה חטאים" ו"תיקים באפילה", לדוגמה - כדי ללכוד את תשומת ליבם של הצופים וכדי למשוך אותם אל תוך הסיפור (הלכאורה מוכר). אך מצד שני, פרקינס גם אינו חושש לערבב בין הנוסחאות המוכרות וליצור מהן משהו שמרגיש ייחודי וחדש לחלוטין.

התוצאה, כפי שכינה אותה פרקינס, היא מעין "מיקס טייפ של סרטי אימה"; כלומר, סרט שמטייל ללא פחד בין תתי-ז'אנרים שונים של הסוגה האהובה, תוך כדי שהוא משכנע את הצופים שכל תתי-הז'אנרים האלה אכן קיימים ואפשריים בתוך אותו עולם מעוות, אדיש וקיצוני שבו "לונגלגס" מתרחש.

מייקה מונרו ("It Follows") מככבת בתור הסוכנת המיוחדת לי הרקר. כבר בתחילת הסרט, הרקר מפגינה תושייה ואינטואיציה יוצאות דופן שגורמות לממונה עליה (בלייר אנדרווד) להפקיד בידיה תיק חקירה מסתורי ומחריד במיוחד. כבר כמה עשרות שנים, כך מסתבר, שטיפוס חולני בשם לונגלגס (ניקולס קייג') מסתובב ורוצח משפחות שלמות. אך לאף אחד אין מושג כיצד הוא עושה את זה בדיוק, ועדיין אין שום קצה חוט שיוכל להוביל לזיהויו או ללכידתו.

חשוב לציין שזוהי רק נקודת המוצא של הסרט. שכן ככל שהרקר מעמיקה את חקירתה, כך הולכת ומתערערת אחיזתה בעצמה, בחקירה ובמציאות (וכך גם הולכת ומתערערת אחיזתנו בתחושה שאנחנו יודעים מה עומד לקרות לה בהמשך הדרך).

אם אתם חשים שאני חוסך מכם פרטים עלילתיים, אתם לגמרי צודקים. "לונגלגס" הוא מסוג הסרטים שעדיף לדעת עליהם כמה שפחות לפני הצפייה - שכן חלק גדול מהכיף (והפחד) הוא לא לדעת לאן התסריט המפותל ומלא ההפתעות של פרקינס מוביל אתכם, ולא לדעת מה ממתין לכם מאחורי הפינה הבאה.

הבימוי המסוגנן והמדוד של פרקינס נעזר בצילום של אנדרס ארוצ'י ובעיצוב סאונד מוקפד כדי לייצר אווירה עכורה, מאיימת ומאוד אפקטיבית. מונרו, מצידה, עושה עבודה מצמררת בתפקיד הראשי ומצליחה להניח על המסך דמות שברירית, מופנמת ושונה מאוד מסוכנות ה-FBI המיוחדות שפגשנו עד היום (כמו קלריס סטרלינג מ"שתיקת הכבשים" או דנה סקאלי מ"תיקים האפילה", למשל).

מה שמביא אותנו אלניקולס קייג'. השחקן הוותיק וחובב האתגרים כבר גילם עשרות דמויות מעורערות וקיצוניות במהלך הקריירה המפוארת שלו. ובכל זאת, האופן הייחודי והבלתי ניתן לחיקוי שבו הוא בוחר לגלם את לונגלגס מכניסה אותו (ואותנו) לטריטוריה לא מוכרת ומניבה הופעה שמקומה בפנתיאון. פרקינס חושף את לונגלגס באיטיות רבה, מקפיד להשתמש בו רק במנות קטנות, ומציג אותו במלוא הדרו (וכיעורו) רק בנקודת האמצע של הסרט. כמובן שכל אלה רק מעצימים את ההשפעה שלו והופכים את דמותו לבלתי נשכחת.

בסופו של דבר, "לונגלגס" אולי אינו מגיע לרמה של "שתיקת הכבשים" ו"שבעה חטאים", אבל הוא עדיין ניצב חמש דרגות מעל למרבית סרטי האימה שמגיעים אלינו. העשייה שלו מופתית. כל צוות השחקנים שלו - שכולל גם את אלישיה וויט ואת קירנן שיפקה (סאלי דרייפר מ"מד מן") – מספק את הסחורה בענק. והסוף שלו יותיר אתכם חסרי מילים. אוזגוד פרקינס ללא ספק יודע מה הוא עושה. "לונגלגס" הוא סרט חולה.

"לונגלגס", ארה"ב 2024