עם תשע מועמדויות לאוסקר וביקורות משתפכות מכאן ועד להודעה חדשה, "רוחות אינישרין" הוא אחד הסרטים המדוברים והמהוללים של השנה החולפת. החדשות הטובות הן שלשם שינוי - ההייפ מוצדק לחלוטין.
• טקס האוסקר יוצא לדרך: זו רשימת המועמדים הסופית
• קולין פארל: "מאז הגמילה אני לא לוקח שום דבר כמובן מאליו, זה פרק בחיי שאני חש בר־מזל שעברתי בשלום"
• גלובוס הזהב: "רוחות אינשרין" וספילברג הם הזוכים הגדולים
סרטו של התסריטאי־במאי מרטין מקדונה ("ברוז'", "שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי") הוא אכן יצירת מופת מבריקה ומתעתעת בפשטותה. פנינה קטנה ומיוחדת במינה, שמדברת על הנושאים הגדולים ביותר של הקיום האנושי - כמו חברות, בדידות ומימוש עצמי - באופן וירטואוזי, שמצליח להיות מצחיק ומחריד כאחד.
העלילה מתרחשת על אי קסום לחופי אירלנד, לפני מאה שנה בדיוק, ובמרכזה ניצבים שני חברים: פאדריק (קולין פארל) וקולם (ברנדן גליסון). השניים נוהגים לפקוד את הפאב המקומי מדי יום, כדי לשתות ולפטפט עד השעות הקטנות של הלילה. אך יום אחד - קולם מבשר לחברו שלא עוד. הוא לא רוצה להמשיך לבזבז את זמנו עם פאדריק. הוא פשוט לא מחבב אותו יותר, כך הוא אומר, והוא מעדיף לנצל את השנים שעוד נותרו לו לחיות בעשיית מעשים משמעותיים, כמו כתיבת מוזיקה, למשל.
פאדריק המסכן וההמום לוקח את החדשות בצורה קשה. הוא נעלב עד עמקי נשמתו, ובהחלט אפשר להבין אותו. אבל קולם העיקש לא נסוג. יתרה מזו, הוא מצהיר שאם פאדריק ימשיך להציק
ויתעקש לא להניח לו לנפשו - הוא יתחיל לחתוך את אצבעותיו עם מזמרה בזו אחר זו. אקט מטורף במיוחד, במיוחד כשמביאים בחשבון שהדבר ימנע ממנו להמשיך לנגן על כינור.
"רוחות אינישרין" הוא סרט מושלם מכל בחינה. הכתיבה, הצילום, המוזיקה (של קרטר בורוול, המלחין הקבוע של האחים כהן) - כולם מתעלים כאן לרמה הגבוהה ביותר. אבל מה שבאמת לוקח את הסרט לליגה אחרת והופך אותו לבלתי נשכח הוא המשחק - לא רק של פארל ושל גליסון, שכיכבו יחד גם ב"ברוז" הנהדר, ושעושים כאן עבודה מינורית, מאופקת ומאלפת במידת הדיוק שלה - אלא גם של קארי קונדון (שמגלמת את אחותו של פאדריק) ושל בארי קיוגאן (שמגלם את האידיוט שובר הלב של הכפר). כל הארבעה מועמדים לאוסקרים. הלוואי שכולם היו יכולים לזכות. איזה סרט נפלא.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו