אחרי 25 שנות קריירה, קולין פארל נמצא לראשונה בדרך הבטוחה לאוסקר, הודות לתפקידו באחד מהסרטים המדוברים ביותר של עונת הפרסים, "רוחות אינישרין", שקטף השבוע תשע מועמדויות לאוסקר. לפני שבועיים עשה הכוכב האירי סיפתח כשזכה בגלובוס הזהב, אבל נדמה שאת המעמד הוא ניצל דווקא כדי להתחיל עם השחקנית אנה דה ארמס, שהגישה לו את הפסלון.
"היית יוצאת דופן בסרט 'בלונדינית', ובכיתי לתוך הלילה אחרי הצפייה. כשראיתי את כפות רגלייך בקצה המיטה, בסצנת הפתיחה, עם המוזיקה ברקע - זה שיגע אותי", אמר פארל בהתרגשות על הבמה, כשהוא מסיט מבט לעבר השחקנית הקובנית, שחייכה למשמע השבחים.
דה ארמס (34), שהיתה מועמדת בעצמה בטקס על גילום דמותה של מרילין מונרו ב"בלונדינית", שיצא לפני כמה חודשים, הפכה לשם לוהט בהוליווד עם הופעות בסרטים כמו "רצח כתוב היטב" ו"לא זמן למות", וכמובן - בזכות זוגיות פוטוגנית עם בן אפלק, רגע לפני שחזר לזרועותיה של ג'ניפר לופז.
ובזמן שפארל המשיך בנאומו והודה לצוות (ואפילו לאתון שליוותה את דמותו בסרט) - ברשתות החברתיות מיהרו להגיב לסיטואציה המפתיעה, ומייד העלו מהאוב את ההיסטוריה ההוללת של השחקן, שבשנים הראשונות אחרי פריצתו המקצועית כיכב דרך קבע בצהובונים בזכות רומנים סוערים עם דמי מור, אליזבת טיילור, בריטני ספירס וריהאנה, ואפילו שמועות על ניצוצות בינו לבין אנג'לינה ג'ולי על סט צילומי האפוס ההיסטורי "אלכסנדר" מ־2004.
כמו כן, הוא התמודד עם התמכרות לסמים ונכנס לתהליך גמילה שארך שנים, ועלה לכותרות בקלטת מין עם שפנפנת פלייבוי בשם ניקול נראין, שהדליפה אותה לאינטרנט. הוא תבע אותה ב־2006, עד שהגיעו להסדר פשרה.
"כולם זוכרים שעשיתי חיים משוגעים בשנות ה־20 לחיי, אבל לא הייתי חוזר לתקופה ההיא גם אם היו משלמים לי", מכריז כעת פארל בן ה־46. "יש לי מערכת יחסים עם העבר, ואני לחלוטין לא מתעלם ממנו, כי בסופו של דבר, כל מה שעשיתי הוביל אותי למקום שבו אני נמצא כיום.
"אני מאוד מסופק ואוהב את איפה שאני בגילי. בשנים האחרונות אני שוקע בהרהורים על החיים, משתדל לא להתחרט על דברים שעשיתי, ובעיקר מנסה לצאת עם תובנות ומחפש תשובה הגיונית לשאלה איך הגעתי עד הלום.
"מאז הגמילה פתחתי בחיים אחרים. אני לא לוקח שום דבר כמובן מאליו, ונזכר כמה קשה היה המסע האישי שלי להתפכח. זה פרק בחיי שאני לא שוכח, ואני בר־מזל שעברתי אותו בשלום. זה לקח הרבה זמן, והייתי יכול לחסוך הרבה עוגמת נפש וכסף, אבל אני מודה על כך שאני כאן.
"כיום אני מוצא את המפלט שלי בטיולים בשטח, ביוגה. אני מטפל לא מעט בנפש שלי, ומעריך את החיים יותר מאי־פעם. זה לא שמצאתי את הדרך לחיי נצח, אבל אם כבר לשפר אותם - אז למה לא לנסות? החיים יפים, אני רוצה לבלות אותם עם ילדיי, חבריי הקרובים ובני משפחתי".
איך אפשר להישאר עם רגליים על הקרקע כשאתה באור הזרקורים?
"אולי עם אהבה? אני לא יודע לומר. אני לא מאמין שאפשר לשפוט אדם רק לפי מה שהוא בחר לעשות לפרנסתו. אין ערך נלווה אם אתה כוכב שמופיע במשהו שמיליונים רואים. גם מטאטא רחובות הוא מקצוע הכרחי. אני באמת מאמין שבכל תחום גלום פוטנציאל לתרום למהות הבסיסית של החיים. ויש עוד מרכיבים למשוואה, כמו מזל, הנסיבות שלתוכן נולדת וההזדמנויות שניתנו לך. אם זה חסד אלוהי ואם זו אבולוציה - יש שלל כיוונים ללכת בהם".
יצאת עם תובנות גם מתקופת הקורונה?
"הייתי שמח אם פשוט היינו נוהגים בכבוד זה בזה, ומגלים קצת סבלנות. בעולם יש כיום תגובות מיידיות והרסניות, כאילו אנחנו משתוקקים לסמן את האויבים שלנו, לשרטט קו בחול ולהציב גבולות שיפרידו בינינו. זה חסר תועלת, בזבוז זמן משווע שמחלחל לכל היבטי חיינו.
"בארה"ב אנחנו חיים במציאות של תקריות ירי בלתי פוסקות. הטירוף הולך ומחמיר, ואני חושב שהיו אנשים בעמדות כוח שנתנו רשות להתבטא בחריפות ולנהוג באלימות.
"הייתי רוצה שאנשים יקחו זמן לנשום ולחשוב יותר. גם אם יש בינינו חילוקי דעות ופילוסופיות חיים מנוגדות, אסור לנו לגרום כאב והרס לאחר. זה בסדר שנחיה בצורה שונה, כי העולם הוכיח בשנים האחרונות כמה הוא מוזר. החוכמה היא לקבל את המצב ולא להשתגע".
הנקודה של הקרע בעם
"רוחות אינישרין" הוא רשמית נקודת השיא בקריירה של פארל. הסרט הוקרן בבכורה בפסטיבל הסרטים בוונציה בספטמבר האחרון, שם לקח את פרסי התסריט הטוב והשחקן עבור פארל, הוכתר בידי מבקרי קולנוע רבים כמצטיין של השנה, קטף עשר מועמדויות בטקס פרסי באפט"א של האקדמיה הבריטית לקולנוע, והיה הזוכה הגדול של גלובוס הזהב 2023 - עם שלוש זכיות: הסרט הקומי הטוב, התסריט והשחקן הראשי.
זאת היתה הזכייה השנייה של פארל בפרס, 14 שנים אחרי שזכה על תפקידו בסרט "ברוז'", סרט הבכורה של אותו במאי־תסריטאי, מרטין מקדונה (שהיה מועמד עליו לאוסקר בקטגוריית התסריט המקורי ב־2008). אז גם חבר לראשונה לשחקן הוותיק ברנדן גליסון, שמוכר מסרטים כמו "לב אמיץ" עם מל גיבסון ו"כנופיות ניו יורק" של סקורסזה, וגם כאלאסטור מודי מסרטי "הארי פוטר".
"מרטין שידך לי את פרטנר הריקוד שלי, ברנדן, ושינה את מהלך חיי לנצח, ואני חייב לו הכל עד שארית ימיי", אמר פארל בגלובוס הזהב. "אני אף פעם לא יכול לנבא אם סרט יצליח וימצא את הקהל שיאהב אותו, וכשזה קורה אני תמיד בהלם. אני מבועת לחלוטין, ומתרגש מכל מה שקורה עם 'רוחות אינישרין' בחודשים האחרונים. כל מה שעשיתי זה להגיע לעבוד ולשאוף להשתוות לברנדן. לא אגיד שהצלחתי, אבל השאיפה הניעה אותי קדימה, ואני לעד אסיר תודה לו על כך".
עלילת הסרט מתרחשת לפני 100 שנה, בשלהי מלחמת האזרחים האירית, שהסתיימה במאי 1923. מלחמה זו נרשמה בדפי ההיסטוריה כפרק עקוב מדם וכואב במיוחד בתולדות המאבק להקמת מדינת אירלנד החופשית, שלא תחת כתר הממלכה המאוחדת, והפיצול בעם האירי. על פניו, למוקד ההתרחשות בסרט אין שום קשר למלחמה, אך הדינמיקה בין שני הגיבורים הראשיים היא מעין בבואה של הנקודה ההיא בזמן ושל הקרע בין האירים.
פארל מגלם את פאדריק, גבר צעיר וקל דעת המתגורר עם אחותו שיבון (קרי קונדון, "סמוך על סול") בכפר שקט ושומם. יום אחד מבשר לו חברו ושותפו לשתייה בפאב, מוזיקאי מזדקן בשם קולם (גליסון), שהחברות ביניהם נגמרה ושהוא לא מעוניין לדבר איתו עוד. פאדריק המבולבל מנסה להבין מה גרם לצעד של חברו, ונענה בתקיפות. הניסיונות מצד אחרים לנחם אותו ולשכנע שימשיך הלאה בחייו לא עוזרים. הריחוק מכביד על פאדריק, עד שמגיעה נקודת מפנה שעוזרת לו בהדרגה להבין את עומק הנתק נטול ההסבר בין השניים.
"זה סיפור די פשוט, לכאורה, בין שני חברים על אי כמעט שומם, שאחד מהם מחליט להפריד כוחות והשני מתקשה להתמודד, עד שאט־אט מתברר שיש עוד דמויות וקווי עלילה שלא קשורים בהכרח למקום שבו הם נמצאים", מסביר פארל בשיחת זום מביתו בשכונת לוס פליז, מעברן המזרחי והפסטורלי יותר של גבעות הוליווד, האזור שבו מתגוררים אנג'לינה ג'ולי, ג'ון האם, זאק אפרון והבמאי ג'יימס קמרון. "התפוררות החברות בסרט היא מטאפורה לקהילה כולה, עם המחלוקות והתחושות של אובדן ועצב, ופה ושם גם רגעים מצחיקים לאורך הדרך".
לדברי פארל, פאדריק הוא ברנש חביב ולא מורכב, שרק מעט דברים טורדים את מנוחתו. "כל עוד בעלי החיים שלו שבעים ומרוצים, גם הוא מרוצה. כמה גרושים בכיס לעוד בירה בפאב עם חברו הטוב - הוא לא צריך מעבר לזה. ברקע כל ההתרחשות, אפשר לשמוע בלילה תותחים רועמים ויריות, כדי שנהיה מודעים למלחמה המשתוללת, אבל מי שנמצא על האי המבודד הוא רחוק ומוגן.
"מתחת לפני השטח, הכאב והכעס גוברים והאלימות מתעצמת. אנשים עושים דברים מזוויעים זה לזה. פאדריק מרגיש עלבון ענק ומתחיל להתנהג באופן שלא אופייני לו, וגם קולם מפגין סימנים של עצב או פחד, שמובילים גם אותו למעשים מרחיקי לכת. ויש רגעים קומיים ומרגשים בכל האנרכיה. זה לא רק סיפור של שני חברים על אי שומם באירלנד. אנחנו מתעסקים בסוגיות של נאמנות, ריחוק, בדידות ומוות, דברים שנוגעים בכל אחד מאיתנו בצורה ישירה או עקיפה".
יש לך טיפ מנצח איך לשמר חברות?
"אני מניח שהטכנולוגיה מסייעת לנו כיום, אף על פי שאני לא חובב גדול של הרשתות החברתיות. יש לי סלולרי, אבל אם תשאל את הקרובים אלי, לא קל להשיג אותי בטלפון. הודעות טקסט תמיד עדיפות, בטח עם החברים שיש לי מאירלנד, ושאיתם אני בקשר עד היום. יש לי חברי ילדות שגדלו איתי בשכונה בדבלין ועדיין הולכים איתי. גם אם אנחנו לא מתראים פיזית, וגם אם לפעמים לא מדברים שנה וחצי, כשנפגשים שוב - תמיד ממשיכים כאילו כלום לא קרה.
"יש לי הרבה חברויות עמוקות שממשיכות להעמיק עם השנים, ושהמרחק לא הכניע. החברים שלי יודעים איך החיים שלי מתנהלים, ולא נוטרים לי טינה. אורסון וולס סיפר פעם איך הוא שם את החברויות שלו לפני העיסוק באמנות. אני מאמין שחברים אמיתיים מבינים. היו לי שיחות עם מרטין ועם ברנדן על חברות, והסכמנו שיש חברויות שלא זקוקות להשקיה. הן ממשיכות ללבלב".
אילו תגובות אתה מקבל מחבריך על סרטים שלך?
"משום מה, הם תמיד נוהגים לשים לב לגבות שלי. יש להן חיים משל עצמן, והן לא מפסיקות להתרוצץ כמו השפן של אנרג'ייזר. אני מרגיש שאין לי כבר שליטה. יש שיאמרו שגם בסרט החדש הן גונבות את ההצגה".
"נהנה לעבוד עם חיות"
אחרי ההצלחה של "ברוז'", פארל המשיך בשיתוף פעולה עם מקדונה בסאטירת הפשע השחורה "שבעה פסיכופתים", שביים וכתב היוצר האירי ב־2012, ושבה כיכבו גם וודי הארלסון וכריסטופר ווקן. גם סרט זה זכה לשבחי המבקרים, וגם "שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי" מלפני חמש שנים, שהיה מועמד לשישה פרסי אוסקר, כולל לסרט הטוב, וזכה פעמיים - עם השחקנים פרנסס מקדורמנד וסאם רוקוול.
"רוחות אינישרין" הוא הסרט השלישי של פארל בשנה מאוד פורייה עבורו, לצד הדרמה המדע בדיונית "אחרי יאנג" שזכתה לשבחים, ו"באטמן" - שובר הקופות בכיכובו של רוברט פטינסון כאיש העטלף, שהכניס 770 מיליון דולר בשנה שעברה ושבו גילם פארל את הפינגווין. לאחרונה הוא גם סיים לצלם מיני־סדרה שאותה יוביל בדמות זו. כמו כן, הוא אמור להצטלם לסדרת דרמה בלשית חדשה לאפל טי.וי פלוס. לפני שמונה שנים הוא כיכב בעונה השנייה של "בלש אמיתי" של HBO, שנחשבה מאכזבת כשלא עמדה בציפיות שעוררה העונה הראשונה.
"טפיחות על השכם ומילים חמות יכולות להחזיק זמן לא רב אם הכוונה לא באמת שם", מסביר פארל. "במקצוע שלנו אסור לשקוע באגו. כמה שזה יישמע קלישאתי, בסופו של דבר האותנטיות של שחקן ניכרת. אתה לא מפחד להיכשל, אתה מוכן להתקלות. אם אתה מפחד מכישלון, אתה מגיע מוגבל מראש. הרבה מההצלחה של פרויקט כלשהו נטועה במערכת היחסים שנרקמת בינך לבין לשחקנים שמולך, בשאלה כמה טבעי מרגיש שיתוף הפעולה".
פרטנרית מרכזית שלך בסרט היא אתון.
"קוראים לה ג'ני, והיא אחת מגיבורי הסרט. אין ראיון שלא שואלים אותי עליה. אני בטוח שזה לא היה לה פשוט, בכל זאת - סט הוא לא סביבה שנועדה לבעלי חיים. היתה איתה אתון נוספת, כדי שלא תרגיש בודדה, ואני מאמין שזה עזר לה בצילומי הסצנות. היא חיה מקסימה, וגם הכלב של הדמות של ברנדן, ואני מאמין שהם מסייעים לייצר כנות בעיני הצופה. כמו ילדים, החיות לא יודעות לשקר, ואנחנו נשבים מייד בקסמיהן. אני נהנה לעבוד עם בעלי חיים, לרוב כלבים או סוסים. הם חברים טובים של בני האדם".
להוציא את המיטב מחלטורה
פארל, שנולד בפרוור של דבלין ב־1976, החל בקריירת המשחק בסוף שנות ה־90, ועלה על הגל כשכיכב בסרטו של סטיבן ספילברג "דו"ח מיוחד" לצד טום קרוז ב־2002. בהמשך הגיעו עוד הצלחות קופתיות, כמו המותחן "תא טלפון" ועיבודים קולנועיים לסדרות הטלוויזיה האמריקניות "ימ"מ יחידת פריצה" ו"מיאמי וייס", לצד סרטים מושקעים שלא הצליחו מסחרית, כמו "אלכסנדר" של אוליבר סטון ו"העולם החדש" של טרנס מאליק.
בחייו הרומנטים הוא חווה עליות ומורדות. מזוגיות חולפת עם דוגמנית בשם קים בורדנייב נולד לו בנו הבכור, ג'יימס (19), ומרומן עם השחקנית הפולנייה־מקסיקנית אליסיה בצ'לדה־קורוז, שאותה הכיר על סט הסרט "אונדין" מ־2009, נולד בנו הצעיר, הנרי (13). בשנים האחרונות הוא מקפיד להישאר מתחת לרדאר, למעט דיווחים על זוגיות פרטית שהוא מתחזק עם בת זוגו, קלי מקנמרה, העוזרת האישית של גיטריסט להקת יו-2, דה אדג'.
בעשור החולף החל לקצור יותר שבחים על הופעותיו, עם סרטים כמו "הלובסטר", "להרוג אייל קדוש" ועיבוד הלייב־אקשן של טים ברטון ל"דמבו" של דיסני, ושיחק גם בסרטים "חיות הפלא והיכן למצוא
אותן" ו"הג'נטלמנים".
"הרבה פעמים אתה לוקח פרויקט שמציע שכר טוב, אבל בסופו של דבר אתה מקווה להוציא את המיטב, לא משנה מה סדר גודל החלטורה שלקחת", הוא מסביר. "אתה צריך לחיות את האמת שלך, ולא לדאוג למורשת שתשאיר. תן לדברים לקרות מעצמם.
"פעם שוחחתי עם הבן שלי על פרסום ותהילה, והוא זרק לי: 'אבא, עוד 100 שנים אף אחד לא יזכור שום דבר ממה שעשית'. עניתי לו: 'המממ... אולי בעוד 150 שנה'. אבל אי אפשר לחשוב על דברים כאלה, צריך לחיות את ההווה".
איך אתה בוחר פרויקטים?
"כששמעתי, למשל, שהבמאי היווני יורגוס לנתימוס עובד על סרט ראשון באנגלית, 'הלובסטר', חשבתי שזה יכול להיות פרויקט מעורר תיאבון. ואז קראתי את התסריט ולא הבנתי שום דבר, כי המבנה הדרמטי היה כל כך יוצא דופן. זה לא הרגיש טבעי. ב'דמבו', למשל, היה לי ברור שארצה את התפקיד, כי אני מעריץ של טים ברטון, אז ברור שרציתי לעבוד איתו.
"בסופו של דבר, אני מנסה לעשות דברים חדשים ושונים בכל פעם. אין לי עניין לחזור על עצמי. אני כמו ילד אנוכי שתמיד רוצה צעצוע חדש לשחק איתו. רוצה לצעוד בנעליים שונות ולשחק מנקודות מבט אחרות. זה נחמד לעבוד בהפקה עתירת תקציב, אבל גם בסרטים קטנים. אני מודה על כך שיש לי אפשרות לגוון במנעד הפרויקטים".
על הוליווד חלמת כבר כילד?
"הייתי ילד חולמני בבית הספר, אבל לא חלמתי על הוליווד. שנאתי את הלימודים, ואני לא אדם משכיל. לא קיבלתי את תעודת הבגרות בתיכון, ותמיד הרגשתי שהמסגרת כובלת אותי. אני זוכר את עצמי יושב בכיתה ובוהה החוצה מהחלון, רוצה רק לצאת ולחוות את החיים שם בחוץ.
"לשמחתי, הבנים שלי כן נהנים מהלימודים, וכשאני מנסה לגרום להם להבריז ולבלות איתי - הם לא בעניין. ואז אני מבין שלפעמים התפוח נופל רחוק מאוד מהעץ. בסופו של דבר, האבהות היא ההישג המשמעותי בחיי - אתגר גדול שבעתיים ממשחק. אני נהנה לשחק, ויש הרבה יופי בעשייה ובביטוי האמנותי, וגם תגמול כספי נאה. אבל להיות הורה - זה הדבר האמיתי".
dcaspi@goldenglobes.org
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו