"גברים ללא נשים" של מורקמי: שוב חוזר הגלגול

גיבורי סיפוריו הקצרים של הסופר היפני הגדול נעזבו, נבגדו, הפסידו את אהבת חייהם או כלל לא השיגו אותה • למעריציו מדובר בעוד יצירה המתובלת בחסכנות יפנית עם ארומה מלנכולית והערצה גלויה לקפקא

ממצב הרוח הקפקאי שמשתלט על קורות גיבוריו אין לאן לברוח. הרוקי מורקמי, 2021 צילום: אי.אף.פי

הסופר היפני הרוקי מורקמי התפרסם בזכות הריאליזם הפנטסטי, שילוב מיוחד של מציאות ודמיון שבא לידי ביטוי בכל הרומנים החשובים שלו – "יער נורבגי", "קורות הציפור המכנית", "קפקא על החוף", ""1Q84 ו"הרג קומנדטורה". בין רומן אחד למשנהו הוא מתמסר לכתיבה מסוג שונה במקצת ויוצר סיפורים – חלקם קצרים וחלקם נובלות של ממש – אשר נושאים את כל "הסימנים המסחריים" המוכרים של עולמו (מהגשם שאינו יכול להיעלם למוזיקת ג'ז החביבה עליו), אולם ארוזים בחסכנות יפנית במעטפת מקוצרת.

מורקמי עצמו כינה את המצב שבין הרומנים "אינטרמצו", והמיניאטורות שהוא רקח ואיגד בקובץ הסיפורים הנוכחי תואמות להפליא את המונח המוזיקלי הזה: יצירות קצרות בסגנון חופשי, מעין מתאבן בר חלוף, ספק משביע ספק מגרה, בטרם תבואנה הארוחות הכבדות והארוכות. לפני "גברים ללא נשים" מורקמי כבר פרסם אוספי סיפורים אחרים ("הפיל נעלם", "אגדות טוקיו" ועוד), והשנה ראה אור באנגלית קובץ סיפורים נוסף פרי עטו, "גוף ראשון יחיד" (טרם תורגם לאנגלית), ונראה שדפוס הפעולה הקבוע – רומן, סיפורים ושוב רומן – הפך לעוד אחד מתווי ההיכר שלו.

כשהגאון היפני העניק לאוסף הסיפורים העוסקים בחייהם של גברים המוצאים את עצמם לבד את השם "גברים ללא נשים", הוא בוודאי ביקש להזכיר את אוסף הסיפורים של ארנסט המינגווי בעל שם זהה. אולם, קשה לחשוב על מרחק גדול יותר מאשר זה המפריד בין הגברים של שני הסופרים. הדמויות של המינגווי הן גיבורים ללא חת ועזי נפש השולטים בגורל ומביסים אותו; הדמויות של מורקמי נוטות להיכנע, או במילותיו לצמצם את עצמן, עד כי קיומן מוטל בספק. "אחרי הכל הוא לא השיג דבר בחייו, היה לא פרודוקטיבי בעליל", מתאר הסופר את אחד מגיבוריו, "לא היה ביכולתו לגרום אושר לאיש, וכמובן גם לא לעצמו. אושר? הוא אפילו לא היה בטוח בפשר המילה".

הגברים האלה הפכו ל"גברים ללא נשים" משום שנעזבו, נבגדו ונאבדו, הפסידו את אהבת חייהם או כלל לא השיגו אותה ופשוט וויתרו. מאז נידונו לקיום של בדידות שאין ממנו מוצא או מפלט, כי לדברי מורקמי, "הבדידות מחלחלת לתוך הגוף כמו כתם יין אדום בשטיח בהיר". הם יחפשו את החברה של גברים אחרים, ישקיעו את יגונם בוויסקי בבארים אפלים, יחלקו את סיפורם בשיחה מזדמנת, יאזינו במבט מצועף ל"Joshua Fit the Battle of Jericho" בביצוע של קולמן הוקינס, ו... יישארו בודדים.
בדידותם של גברים מצמיחה אצל מורקמי אלף פרחים, ולא צריך עין חדה במיוחד כדי לגלות ביניהם תפרחות מוכרות. חרק ענק שמתעורר בבוקר ומגלה שהפך לאדם מסיפור "סמסא מאוהב" הוא כמובן ההיפוך של עלילת "הגלגול" של פרנץ קפקא. התשוקות של גרגור סמסא החדש שונות מאלה שהנחיל קפקא לסמסא המקורי, ועם זאת הבדידות מקשרת ביניהם, יהיו האבסורד והמטמורפוזה אשר יהיו.

ההערצה אל קפקא עוברת כחוט השני בכלל היצירה של מורקמי, ואם הוא מחליט לזכות את גיבור הסיפור "תנהגי במכונית שלי" בשם רב המשמעות קאפוּקוּ, הקורא לא יוכל להימלט מהסמליות הכרוכה בכך. בדומה לקפקא, מורקמי מתעניין בנושאים פסיכולוגיים, וכל אחת מדמויות הגברים שלו מהווה חידה פסיכולוגית שמזמינה פענוח. אלא שהפענוח לעולם לא יושלם, וממצב הרוח הקפקאי שמשתלט על קורות גיבוריו אין לאן לברוח.

לכאורה, הסיפורים של "גברים ללא נשים" אוניברסליים ונטולים זיהוי מקומי, אף שמקום העלילה תמיד נטוע ביפן. אפילו השפה המטאפורית שמשמשת את מורקמי והדימויים החביבים עליו הושאלו ממסורות תרבותיות רחוקות מארץ השמש העולה. "מלח חלק לשון פיתה אותה בדברי חלקות לעלות איתו לספינתו הגדולה ונשא אותה הרחק, זה הכל", מתאר גיבור אחד הסיפורים את פרידת חייו ומדמה את גורלו המר להפלגות, סערות ימיות וחטיפת יפיפיות, שכאילו נלקחו מאבני יסוד של תרבות המערב.

אך עם נגרד, ולא במעט, את העטיפה הזרה, מתגלות פנים אחרות של מורקמי, הפנים שסיקרנו מאז ומעולם את קוראיו המערביים דווקא. מבין המציאות של סיפוריו יבקע המסתורין היפני. לקוח שתקן מן הבר בטוקיו יתמזג עם ענפי עץ הערבה וייוולד מחדש כמלאך השומר על בעלי המקום, כדי לרמז שהחיים, כפי שנראים במבט ראשון, אינם אלא השתקפות אחת מבין ההשתקפויות הרבות, ומי יודע מהי ההשתקפות הנכונה, מהי ההשתקפות הרצויה, והאם יש ביניהן קשר.

תהיה ההשתקפות שנעדיף אשר תהיה, האווירה של "גברים ללא נשים" תישאר מלנכולית. ענני העצב שמרחפים מעל הגברים האלה לא יתפוגגו, והשמים תמיד יניבו עוד ועוד טיפות של גשם. "הלוואי שהייתה מכונה שיכולה למדוד עצב בדייקנות ולהציג אותו במספרים שאפשר לתעד", יעיר אחד מהם הערה יפנית טיפוסית, ויוסיף מיד הערה יפנית טיפוסית לא פחות: "והיה נפלא אילו המכונה הזאת הייתה בגודל שאפשר לשאת בכף היד". מורקמי לא ממציא מכונות ולא עורך מדידות, אבל את העצב המתוק שלו הוא מחלק לקוראיו מלוא החופן, ורובם רק מבקשים תוספת. 

הרוקי מורקמי / גברים ללא נשים;
(מאנגלית: שאול לוין), כנרת זמורה, 221 עמ'

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר