"הוא הסתובב מייד ורץ אל הדלת, כנראה כדי לא להיות נוכח בחדר כשמת׳יו פרי ימות"

מת'יו פרי, כך למדתי מהממואר האולטרה־מצליח שלו "חברים, מאהבות והדבר הגדול הנורא", הוא, למעשה, צ'נדלר בינג. פרי, שנפטר השבוע (28.10), הוא כמעט אחד לאחד הבחור הסרקסטי, המוזר, חסר הביטחון והגרוע במערכות היחסים שהוא גילם בסדרה "חברים", עד כדי כך שכשהסדרה לוהקה - חבריו של פרי בחיים האמיתיים, שגם הם זומנו להיבחן לתפקיד צ'נדלר, העתיקו ממנו מניירות.

כבר בתחילת הספר פרי שולף את התותחים הכבדים: הוא פותח בהתייחסות סרקסטית אבל גם נוגעת ללב אל כאב שממנו סבל כל חייו ("כשאני אומר כאב, אני לא מתכוון לכאב של בוהן שנתקעה בקצה השולחן, או לכאבים שגרם הסרט 'ללכת על הכל 2'"); מדבר על פרטים אינטימיים תוך שהוא יורד על עצמו בלי הפסקה ("בשלב כלשהו, בצילומים של 'מיליונר מי שמוסר ראשון', חשבתי שאולי ואליום יעזור לי. רופא הגיע לחדר שלי במלון ונתן לי כמה כדורים. בלילה לפני שהוא הגיע שתיתי בקבוק וודקה ענקי, מאלה שיש להם ידית. כשהרופא בחן את החדר, הוא קלט את הבקבוק ושאל בעצבנות, 'שתית את כל זה?'. 'כן', אמרתי, 'מותר לי ליטול את הוואליום בכל ארבע שעות, במקום בשש?'. הוא הסתובב מייד ורץ אל הדלת, כנראה כדי לא להיות נוכח בחדר כשמת׳יו פרי ימות"); וכמובן - הוא מספר על מערכות היחסים שניהל עם הכוכבות הגדולות בעולם, ובהן ג'וליה רוברטס, גווינת' פאלטרו, ג'ניפר אניסטון וקמרון דיאז.

בין העונה השלישית לרביעית של "חברים", אחרי הגמילה הראשונה, הוא החזיק מעמד חודשיים עד שחזר לאלכוהול. הוא חטף דלקת לבלב ומשם התמכר, בין השאר, לדילאודיד, ויקודין, מתדון, זנקס, וודקה וקוקאין. כשבסדרה מוניקה וצ'נדלר התחתנו - פרי כבר חי במוסד גמילה

"יום אחד קרה משהו שקורה רק לאנשים מפורסמים. מרתה קאופמן פנתה אלי ואמרה שכדאי לי לשלוח פרחים לג׳וליה רוברטס. את מתכוונת לכוכבת הכי גדולה ביקום, ג׳וליה רוברטס? כן, נהדר. 'למה?' שאלתי. מתברר שהוצע לג׳וליה להשתתף בפרק שמשודר אחרי פרק הסופרבול בעונה השנייה, והיא הסכימה להשתתף רק אם סיפור העלילה בפרק יהיה קשור אלי. חשבתי הרבה מאוד על מה לכתוב בכרטיס. רציתי שזה יישמע מקצועי, מכוכב לכוכב, (טוב, מכוכב לכוכב הרבה יותר גדול). אבל רציתי שיהיה בו גם משהו טיפה מפלרטט כדי להתחבר לבקשה שלה.

"אני עדיין גאה במה שבחרתי לומר. שלחתי לה שלושה תריסרים של ורדים אדומים, ועל הכרטיס נכתב: הדבר היחיד שמרגש אותי יותר מהאפשרות שתשתתפי בסדרה, הוא שסוף־סוף יש לי תירוץ לשלוח לך פרחים... זה היה לפני עידן האינטרנט, לפני הטלפונים הסלולריים. כל התקשורת בינינו התנהלה בפקסים. והיו המון. מאות... התרגשתי כל כך, עד שלפעמים מצאתי את עצמי מפלרטט עם אישה מושכת באיזו מסיבה לילית, ואז מסיים מהר את השיחה רק כדי לרוץ הביתה ולראות אם נשלח אלי מכתב חדש... לרוב קראתי את הפקסים האלה שלוש, ארבע ולפעמים חמש פעמים, וחייכתי לעבר הנייר כמו אידיוט".

הממואר מדלג בין זמנים, ופרי מספר בו על חוויות חייו, נע בין העבר הרחוק לקרוב. הרגע המכונן בחייו, על פי הספר, היה חוויית טרום־מוות מ־2019. שם, כתוצאה של ההתמכרות, הוא סבל מסיבוך במעי ("האשימו אותי בעבר שאני מלא בחרא, אבל הפעם באמת הייתי מלא בו"), שהוביל לכך ששהה בתרדמת במשך שבועיים. כשהוא קם, הוא חובר למכונת אקמו, שכנגד כל הסיכויים החזיקה אותו בחיים. היה לו ברור שהכל נובע מההתמכרות, ועדיין הוא התלונן על כאבים רק כדי לקבל מרשם לאוקסיקונטין.

בניגוד למה שהיה אפשר להניח, את ההתמכרות הוא לא תולה בתהילה, אלא דווקא מצביע על מערכת היחסים עם הוריו כאחד הטריגרים שהובילו אליה. אלה לא היו הורים מתעללים, אלא פשוט צעירים מדי, שנהגו לשתות הרבה יותר מדי. אחרי שהתגרשו, אביו עבר מקנדה ללוס אנג'לס עם חלום להפוך לשחקן, בעוד פרי נשאר לגור עם אמו, שהיתה מרוכזת בבניית הקריירה שלה כדוברת ראש ממשלת קנדה דאז, פייר טרודו. ההורים נתנו לפרי בן ה־5 לעלות לבד וללא השגחה על טיסות בין קנדה לארה"ב, כששותפיו למושב בדקו לעומק את מדיניות חברת התעופה בנוגע לשתייה ללא הגבלה. כך או כך, פרי מספר שהוא נשאר בקשר טוב עם הוריו.

אנקדוטה מעניינת היא שפרי, שנולד בשנת 1969, נהג לבכות בינקותו באופן שחרג מהנורמה - או שלא. לכן רופא הילדים רשם לו סם הרגעה חזק, שקיבל ברציפות במהלך כל החודש השני של חייו. בספר, באופן לא מפורש, פרי תוהה יחד עם הקוראים אם ייתכן שההתמכרות שלו התחילה כבר שם.

אחרי הדרינק הראשון בגיל 14, פרי גילה שהחיים הרבה יותר קלים כשאתה שתוי או מסומם. בשנות הנעורים הוא עבר לגור בלוס אנג'לס עם אביו. הוא ראה אותו שותה וודקה־טוניק בכמויות מסחריות ובכל זאת מתפקד, ועם השנים מצא את עצמו שותה בעקבותיו. לאחר תאונה שקרתה כשרכב על אופנוע ים, הוא עבר מאלכוהול למשככי כאבים. כששיחק ב"חברים", הוא נכנס ויצא ממוסדות גמילה ללא הרף, דבר שכבר בזמן אמת דובר עליו לא מעט.

מלבד האזכורים הנוצצים של כוכבי הוליווד וחיי הזוהר (הידעתם שכשסלב עומד להגיע לבית חולים, העוזרת שלו מודיעה לבית החולים על כך מראש והצוות הרפואי מגיע לחכות לו בחוץ?), הספר מצליח לגעת ולעורר אמפתיה אמיתית לאדם שהיה לו הכל, וזה עדיין לא הספיק

בין העונה השלישית לרביעית של "חברים", אחרי הגמילה הראשונה, הוא החזיק מעמד חודשיים עד שחזר לאלכוהול. הוא חטף דלקת לבלב ומשם התמכר, בין השאר, לדילאודיד, ויקודין, מתדון, זנקס, וודקה וקוקאין, וכשבסדרה מוניקה וצ'נדלר התחתנו - פרי כבר חי במוסד גמילה. למעשה, הוא מספר שלאורך חייו הוא עבר 65 תהליכי גמילה. אחד מהם נמשך שנתיים, אחרי שמילולית ראה את האור ("'אלוהים, בבקשה, תעזור לי', לחשתי. 'תראה לי שאתה כאן. אלוהים, בבקשה, תעזור לי'. בזמן שהתפללתי, הגל הקטן שהיה באוויר השתנה לאור קטן ומוזהב. כשכרעתי ברך, האור לאט־לאט הלך וגדל, עוד ועוד, והיה גדול כל כך עד שמילא את כל החדר").

השיטוט קדימה־אחורה על ציר הזמן שהוא חייו, מבלבל ומתיש לפרקים. השנה לא תמיד ברורה, וגם לא היכן נמצא בחייו או למה היה מכור אז. העוגן היחיד הוא איזו עונה של "חברים" בדיוק צולמה - פרט שכמו מנסה להגיד משהו עמוק יותר על העוגן שהסדרה הזו שימשה גם בחייו האישיים, ועד כמה הוא חי אותה, נשען עליה, עד יומו האחרון. אגב, את הספר, שיצא בנובמבר 2022, ליוותה שערורייה סביב אמירה שנכתבה בו: "למה אנשים עם מחשבה מקורית כמו הית' לדג'ר וריבר פניקס מתים, וקיאנו ריבס עדיין מסתובב בינינו?". פרי נצלב בכיכר העיר, פרסם התנצלות שבה אמר שבחר בריבס סתם בלי סיבה, והיא מצאה את עצמה מחוץ למהדורות הבאות.

בניגוד לספרים רבים של סלבס או סלבס־לשעבר שעוסקים בתהילה ובהשלכותיה, כאן הציר המרכזי שסביבו נע הספר הוא ההתמכרות, ויכול להיות שזו הסיבה, למעשה, שהממואר של פרי הצליח במקום שבו כל כך הרבה ספרים אחרים מהז'אנר נכשלו. מלבד האזכורים הנוצצים של כוכבי הוליווד וחיי הזוהר (הידעתם שכשסלב עומד להגיע לבית חולים, העוזרת שלו מודיעה לבית החולים על כך מראש והצוות הרפואי מגיע לחכות לו בחוץ?), הספר מצליח לגעת ולעורר אמפתיה אמיתית לאדם שהיה לו הכל, וזה עדיין לא הספיק - משום שזה לא יכול היה להספיק. משום שמחלת ההתמכרות צבעה כל רגע בחייו.

פרי מתבונן במציאות נכוחה, ללא רחמים עצמיים או האשמות כלפי חוץ, ומגיש סיפור קלאסי על שחקן אלכוהוליסט ומכור לסמים שהיה על פסגת העולם, הרוויח מיליונים, יצא עם הכוכבות הכי גדולות. מי שחווה לפני ארבע שנים חוויית טרום־מוות אבל הצליח לצאת מזה, ובמהלך כתיבת הספר, ואולי גם בזכות יציאתו לאור (יציאה סימבולית של הספר, וגם שלו־עצמו), פותח דף חדש בחייו. אולי כזה שהיה מאפשר לו בהמשך להשאיר את "חברים" בעבר ולהתמקד בחבר האחד, שהוא־הוא, דרך סדרה חדשה או דרך הקול שמצא ככותב שמלא בכנות, בחדות ובהומור.

פחות משנה עברה מאז הספר ראה אור, ופרי הלך לעולמו. באופן אירוני, דווקא הידיעה על מותו הופכת את הספר (שברגעים מסוימים, למרות הסרקזם המובנה, הופך לקיטשי־‏נוצרי־רוחני מדי עם משפטים כמו "ראיתי את אלוהים במטבח שלי... אני יודע שהוא האהבה והקבלה שקיימות בכל מקום בו־זמנית") לסיפור טראגי אמיתי, שבו הקוראים יודעים את מה שהגיבור לא: פרי אמנם ניצל בנס ממוות כמעט בטוח בשנת 2019, אבל אף שהצליח להיגמל שוב ושוב, אף שבסופו של דבר הוא עדיין אותו חבר מוכשר, חכם ומצחיק - הסוף יהיה עצוב וכמעט בלתי נמנע. כך, בכל רגע בספר שבו הוא חולק עם הקוראים את השאיפות שלו לעתיד - למצוא אהבה, להיות אב, לכתוב סדרה או לעזור למכורים אחרים, הלב מתכווץ.

"חברים, מאהבות והדבר הגדול הנורא", מת'יו פרי. מאנגלית: נעמי גליק-עוזרד. הוצאת אור עם