ביקורת ספר | הגבריות החדשה של יורם רוזנר

אסף, צעיר תלוש וחסר כיוון, מוצא לעצמו עבודה כאסיסטנט של דן גדרון, פרופסור מבריק לפסיכולוגיה, ונשבה מייד בקסמה של אשתו היפהפייה אלינור. אם הדברים לא היו מורכבים מספיק - מזג אוויר קיצוני מוביל לגל של שריפות באזור, ואסף מוצא את עצמו לכוד בביתם של בני הזוג גדרון. כך, כשהשריפות מאיימות על מושב אביצדק, והעולם שהכירו מתפורר סביבם בהדרגה, כל אחד משלושת הגיבורים נאלץ להתמודד עם שדיו הפנימיים ולהוריד אט־אט את המסכות שהוא עוטה.

יורם רוזנר, שזהו ספר ביכוריו, מיטיב לתאר את תחושת חוסר האונים של הגיבורים, את קריסת הסדר החברתי, את השלב שבו החום העז שבחוץ מחלחל פנימה - ומוביל למזיגה מוחלטת בין מציאות להזיה. וככל שהטמפרטורות עולות, כך הכתיבה נעשית פרועה, לעיתים גרוטסקית: "כעת סבור כי הגבר ההוא שקראו לו דן גדרון פשוט מאוד נצפד ונקמט והצטמק לצימוק זעיר בחללו של הגוף שנשא אותו, וכל מה שנותר הוא קליפה נפוחה".

אך תנאי האקלים הקיצוניים, שנראה תחילה כי יעמדו במרכז העלילה, משמשים בעיקר כרקע שדרכו נבחן הנושא המרכזי שבו עוסק הרומן: מושג הגבריות. זהותו של דן גדרון, הגיבור הראשי, מבוססת באופן עמוק על דימויו העצמי כגבר, ולא סתם גבר אלא "זכר אלפא". ואמנם מי שמכהן כפרופסור לפסיכולוגיה הוא לא האסוציאציה הראשונה שעולה כשחושבים על אותו גבר־גבר מצוי, אבל גדרון בהחלט מייצג איכות גברית ברורה: רציונלי ללא פשרות, הישגי ושאפתן, ועם זאת בעל קוד מוסרי נוקשה. גדרון מזכיר בכך אקדמאי היפר־גברי אחר – ד"ר אלכסנדר גדעון, גיבור הרומן "קופסה שחורה" של עמוס עוז.

סטאד ניחן בגבריות קיצונית: גדרון לא מסוגל לקחת בה חלק וגם לא להתחרות בה, ואילו אלינור חשה כלפיו, בניגוד לרצונה, משיכה חייתית

אבל הגבריות של גדרון אינה אלא כמסכה, שכבר בתחילת הרומן מתגלים בה סדקים: הוא סובל מהתקפי חרדה, מפקפק בעצמו, ומזה חודשים לא שכב עם אשתו. מעליו נפרש צילו האפל של אביו – יוצא יחידה מובחרת שעזב את אשתו ואת בנו הצעיר כדי לאמן צבאות באפריקה, שם שלח את ידו בכל זוועה שניתן להעלות על הדעת. למעשה, בשלב מוקדם בספר נרמזת ההעברה הבין־דורית, כשהגבריות של הבן אינה אלא זרע ששתל בו האב ממרחק.

דמות נוספת שנכנסת לתמונה היא דמותו של סטאד: אסיר משוחרר, שכבר בשליש הראשון של הספר משתלט על מאמצי ההצלה במושב באמצעות כוח, פופוליזם וכריזמה. אותו "סטאד" - גבר־גבר חתיך בטירוף, בסלנג אמריקני מצוי - מתעמת עם גדרון, סודק את תפיסתו העצמית ובכך כופה עליו שינוי.

כשמו (הסימבולי מעט יתר על המידה), סטאד ניחן בגבריות קיצונית: גדרון לא מסוגל לקחת בה חלק וגם לא להתחרות בה, ואילו אלינור חשה כלפיו, בניגוד לרצונה, משיכה חייתית.
אסף מייצג לכאורה את הקוטב השני: מהוסס ונטול חוט שדרה, "לא משאיר אחריו שום דבר". את התאהבותו באלינור הוא מתאר במילים מבזות, "גבירה שאספה כלב עזוב שכל הזמן רוצה לאונן לה על הרגל".

דרך שלושת ייצוגי הגבריות הללו נוצר דיון מעניין בשאלת "הגבריות הרעילה" ובמחירים שהיא משיתה, הן על הסביבה והן על הגברים עצמם. והמסקנה עגומה: בעולם של "ולטמייסטר" ניתן להיות חזק, ברוטלי וקהה רגשית - או טוב לב, עדין וחלש. כשגדרון מנסה לפרוץ מתוך המסכה שעטה על עצמו הוא לא רק מושפל, אלא עלול לאבד את כל מה שיקר לו.

החקירה של הגבריות ושל תפקודה במצבי קיצון מלווה בסיפור עלילה גדוש ומותח. עם זאת, הספר מציף עוד סדרה של תמות שלא זוכות לאותה מידה של פיתוח - הסוגיה האקלימית, כאמור, נותרת בשוליים, וכך גם הטיפול בהתפרקות הקהילה ובכוחו ההרסני של פופוליזם. סטאד, בנאומו בפני אסיפת התושבים, מצטייר כגרסה שרירית של דונלד טראמפ, אך הטיפול בנושא נותר שטחי למדי, וגם אם דמותו מעניינת, היא לא עקבית: לעיתים ברוטאלי ופזיז, לעיתים מהורהר ופילוסופי. נדמה שסטאד פועל בצורה שתצליח לעורר את התגובה הרצויה אצל הדמויות האחרות, במקום לתפקד כיישות שעומדת בפני עצמה.

הפגמים הללו לא מבטלים את העוצמה הבסיסית של "ולטמייסטר". מדובר בספר בשל ועוצמתי, שמערב תיאורים קונקרטיים עם פרקים של זרם תודעה ושימוש ייחודי בשפה (עיניו של אסף מתוארות כ"בארות חשש", המחשבה על אלינור "מילאה אותו בגופה כמו שיין אדום ממלא חבית"). הרושם הרגשי העז שהוא מותיר, והדילמות שהוא מציף, צפויים ללוות את הקוראים זמן רב.