"קירקה" של מדלין מילר הוא אנטי-אפוס מרתק עם טוויסט פמיניסטי

אחד מהמאפיינים הבסיסיים של כל מיתוס הוא היכולת לספר אותו מחדש בהתאם לרוח הזמן. האפוסים ההומריים עצמם היו רק סיפור־מחדש של אירועים מיתולוגיים שהיו מוכרים לקהל השומעים שלהם; מאז ועד "יוליסס" של ג'ויס ו"אחי, איפה אתה?" של האחים כהן, סימן ההיכר המובהק ביותר לחשיבות התרבותית של המיתולוגיה היוונית לעולמנו הוא הצורות השונות והמגוונות שבהן היא התפרשה וסופרה בכל דור.

הרומן הראשון של מדלין מילר, "שירו של אכילס", סיפר מחדש את המיתוס של אכילס ומלחמת טרויה מנקודת מבטו של אהובו, פטרוקלוס. בניגוד לאכילס, שהוא דמות מוכרת היטב, קירקה - גיבורת הרומן השני של מילר - היא מסתורית בהרבה.

המופע המפורסם ביותר שלה הוא בספרים 12-10 של "האודיסיאה", שם היא הופכת את מלחיו של אודיסאוס הנוחתים לחופי האי שלה לחזירים; לאחר שאודיסאוס מצליח ללוכדה, קירקה נעשית לבעלת בריתו. למרות התפקיד השולי הזה, קירקה זכתה לעיבודים רבים לאורך השנים, מאובידיוס דרך מקיאבלי וג'ורדנו ברונו ועד לנתניאל הות'ורן ולקומיקס של DC ומארוול. רבים מן העיבודים הללו הדגישו את מאפייניה כאישה פתיינית וקנאית, מייצגת של התשוקה שמבטלת את המחיצות בין בני אדם (ובייחוד גברים) לבעלי חיים.
ספרה של מילר מציב את קירקה במוקד ומספר את סיפור חייה: מילדותה הבודדה כבתו של אל השמש האכזר הליוס ואשתו הנימפה פרסה הגאוותנית; דרך יחסיה עם שני אחיה ואחותה, שדוחים אותה בגלל חולשתה; והמשך בגילוי כוחותיה ובגלותה באי איאיאה, שם היא פוגשת בין היתר באודיסאוס.

חייה הארוכים של קירקה מאפשרים לה להיות עדה לרבים מהאירועים המכוננים של המיתולוגיה: מעונשו של פרומתיאוס ללידת המינוטאור בכרתים, מדדלוס ואיקרוס למדיאה ולמלחמת טרויה, המשתלבים כולם בעלילה סוחפת.
אף שהסיפור כרוך במאורעות אפיים, הוא למעשה אנטי־אפוס: זה לא סיפור על מאבק איתנים בין טוב לרע, אלא בראש ובראשונה סיפור על אישה המחפשת אחר שייכות ומקום בעולם.

קירקה נולדה כחריגה: מכוערת על פי קנה המידה של האלים ובעלת קול אנושי, מעמדה כמעין "ברווזון מכוער" מציב אותה בין העולמות ומאפשר לה לראות את מה שלא גלוי לאחרים. עולם האלים, על כל יופיו, נחשף מבעד למבטה כמקום אכזרי שמעריץ כוח ועורמה: "כך בני תמותה קונים להם תהילה, באמצעות אימונים וחריצות... אבל אלים נולדים מאיכור ומנקטר, וכישוריהם מנתרים מייד מקצות אצבעותיהם. ועל כן עליהם למצוא את תהילתם בכך שיוכיחו במה יוכלו לחבל... הם מותירים אחריהם רק אפר".

קירקה, בדומה לדודה פרומתיאוס, מוצאת עצמה נמשכת אל עולם בני התמותה, אך מגלה שהוא כרוך במוות ובאובדן; יתר על כן, היא לומדת שבני האדם אינם בהכרח טובים מהאלים - רק חלשים מהם. דחויה מכאן ומכאן, קירקה צריכה לברוא את עולמה במו ידיה.

ניכר שהושקעה מלאכה רבה בתחקיר: הסיפור כורך יחד פרטים מגרסאות רבות של סיפור קירקה וטווה אותם לנרטיב שלם וקוהרנטי. קירקה של מילר היא דמות אנושית, מלאה ומעוררת הזדהות, שניתן להבין ולכבד את הבחירות שהיא מקבלת. אפילו האפיזודה של הפיכת אנשי אודיסאוס לחזירים, ומערכת היחסים בין השניים, מקבלות הסבר הגיוני שאינו מציג את קירקה כנבלית. גם כמה דמויות מיתולוגיות אחרות - אודיסאוס, פנלופה וטלמכוס - זוכות לפרשנות חדשה ומסקרנת.

במובן זה, "קירקה" מתגלה כספר בשל יותר מ"שירו של אכילס", שלא חידש כמעט דבר ביחס לאכילס ולמניעיו. הפרשנות הפמיניסטית של קירקה, כאישה שתובעת אחריות לגורלה מול עולם גברי אמנם אינה חידוש של מילר - פרשנות כזו הוצגה כבר בידי המשוררת אוגוסטה וובסטר ב־1870 - אך היא מבוצעת בצורה טובה ומשכנעת.

לצד זאת, תוך כדי קריאה עולה לעיתים תחושה שמילר יכלה לעשות יותר עם חומרי המקור שהיא מטפלת בהם. יחסיה הטעונים של קירקה עם פרומתיאוס או עם אחיה איאטס, לא מגיעים לכדי מיצוי, ודמויות מרתקות כמו דדלוס או הרמס נותרות פלקטיות. המבנה של סיפור שמתרחש לאורך אלפי שנים, ושמאורעות משמעותיים בו קורים הרחק מהגיבורה ומסופרים בדיעבד, יוצר תחושה שהקוראים מרחפים מעל העלילה במקום לשהות בתוכה. לכך מצטרפת בעיה של היעדר סאבטקסט: דמויות ומניעים על פי רוב אינם מתפענחים בהדרגה אלא מוסברים במפורש, בידי קירקה המספרת או כחלק מדיאלוג; החלל הפרשני, שמבעדו הקוראים יכולים להיכנס לטקסט, נסתם כך במידה רבה.

מבחינת הז'אנר, "קירקה" הוא ספר פנטזיה. ז'אנר הפנטזיה המודרני, שהומצא בידי ג'. ר. ר. טולקין מתוך ניסיון לכתוב מיתולוגיה חדשה של בריטניה, מתגלה כאחת מהשפות המרכזיות שבאמצעותן התרבות העכשווית מסוגלת לגשת אל המיתוסים של העבר ולעבד אותם למונחיה.

סיפורה של קירקה מובא לקוראי העברית בתרגום קולח; ראוי לציין לחיוב גם את הנוהג המתפתח של ציון שם המתרגמת על גבי הכריכה. עם זאת, התרגום סובל לעיתים מקפיצות במשלב השפה או מצרימות, כגון "הם התכווצו ורעדו במלוא חולשתם המובנית בהם" או "הוא היה דמך ובשרך". לצד פגמים אלה, זאת הזדמנות להתוודע מחדש לעולם מיתי עשיר ומסקרן.

מדלין מילר / קירקה; מאנגלית: דנה אלעזר־הלוי; הוצאת הכורסא/מודן, 390 עמ'