"המפלים": מים שחורים חודרים עמוק

בשנת 2012, כשראה אור הרומן עב הכרס של א.מ. הומס "סלח לנו", היו בין המבקרים בארה"ב מי שתהו איך קרה שהומס, שעד אז כתבה סיפורים קצרים, ממואר ורומנים נועזים אך קצרים ("הספר הזה יציל את חייך"; "הדברים הבטוחים"), הוציאה פתאום תחת ידיה רומן רחב יריעה במסורת "הרומן האמריקני הגדול". הומס, מצידה, ענתה שהיא מצטערת, משום שההודעה על כך שנשים אינן אמורות לכתוב רומנים כאלה לא הגיעה אליה בזמן.

זה כנראה מה שקרה גם לג'ויס קרול אוטס, מהכותבות האמריקניות הגדולות ועטורות הפרסים, שמפתיעה בבחירת הנושאים ובזוויות המבט שלה, ושברומן "המפלים" הוכיחה שהיא עומדת באותה שורה עם כותבי הרומנים האמריקנים הגדולים.

עם זאת, "המפלים" ראה אור ב־2004 ורק עתה תורגם לעברית. אוטס, כך נדמה, לא כבשה את הקהל דובר העברית - או לפחות את המוציאים לאור בארץ כפי שעשו, נניח, פיליפ רות או סול בלו - ובודדים מבין עשרות הרומנים, קובצי הסיפורים והנובלות שלה תורגמו. זה מצער מאוד, משום שהיא כותבת חריפה שלעיתים קרובות קוראת תיגר על מוסכמות ועל מוסדות ותיקים, וההתבוננות הפילוסופית שלה בעולם משולבת בכתיבה משובחת במיוחד. למרבה השמחה, על מלאכת התרגום לעברית של "המפלים" הופקדה אלינוער ברגר, שהפכה את האנגלית הגדושה והמורכבת של אוטס לעברית סוחפת.

"המפלים" מתרחש בצפון מדינת ניו יורק של שנות ה־50 ונפרס על פני 30 שנה, שלתוכן נדחסים קורותיה של משפחה העמוסים בסודות ובאשמה, כשברקע מערבולת של שחיתויות פוליטיות וניצול קפיטליסטי, וכמובן עוצמתו של הטבע דרך מפלי הניאגרה שהעניקו לספר את שמו ומספקים את הרקע הסימבולי לערפול ולסכנה המרחפים מעל הסיפור.

אריאה, צעירה בת 29, מורה לפסנתר, נישאת לגילברט ארקסין, המתעתד להיות כומר, אלא שמייד אחרי נישואיהם הוא מזנק אל המפלים ואל מותו. בטרם היא מספיקה לעכל את הידיעה היא נישאת מחדש לעורך דין צעיר ונאה, דירק ברנבי, יולדת שלושה ילדים ומתיישבת במקום, מוקפת רוחות רפאים המאיימות לפורר את נפשה.

אף שנישואיה הראשונים נולדו מתוך צירופי נסיבות ואיש לא היה מעוניין בהם באמת, אריאה ממתינה ליד המפלים, בתוך ערפל נתזי המים, כמו בטקס דתי ממש, שתימצא גופתו של בעלה. "אבל נחמה בכל זאת היתה: עד שימצאו בנהר את גופתו של גילברט ארסקין ויזהו אותה, מותו יהיה תיאורטי ולא רשמי. אריאה עדיין לא היתה אלמנה אלא כלה טרייה".

ברנבי עומד לצידה שם. איש בעל שם ומעמד בקהילה, שכמעט ללא מילים מתאהב בה ונושא אותה אל חיים שאמורים להיות מושלמים. עורך הדין עומד בעיקר לרשותם של לקוחות אמידים, ובהתאם לרוח התקופה מצוקתם של אלה זוכה להרבה יותר תשומת לב ממצוקתם של נטולי ממון.

אלא שאז נכנסת לחייו של ברנבי צעירה שבתה בת השלוש מתה מסרטן הדם, ובחצר בית הספר שבו לומד בנה זורם ביוב שחור. הוא מחליט לקחת על עצמו את הטיפול בתביעה שלה, ומוצא את עצמו מעורב בפרשה שמערערת את מעמדו החברתי ומובילה לטרגדיה נוספת.

"הפרשה" - שנים של השלכה לא חוקית של פסולת כימית, רדיואקטיבית בחלקה, ממפעלי תעשייה וקבורתה תחת "תעלת האהבה", שכונה שנבנתה עבור זוגות צעירים - טושטשה בעבר על ידי פוליטיקאים מושחתים, אך כעת כבר לא ניתן להתעלם מהריח, מן המראה ומההשלכות הקטלניות. ודווקא ברנבי לוקח על עצמו את התביעה.

המפלים נחשפים כאתר של מערבולות רגשיות, רוחניות ואידיאולוגיות לא פחות מכפי שהם אתר טבע ייחודי ומהפנט, והניסיון לגרום לאחראים לזיהום להעלמת העין ולמקרי המוות שאלה גוררים מאפשר לסיפור לגעת בשאלות של אהבה ושקרים, תקוות והדחקות, משפחה והעמדת פנים, אמונה, וכמובן גם בשאלת החלום האמריקני והמחיר שהוא גובה מהחולמים אותו.

אריאה, גיבורת חלקו הראשון של הסיפור, הולכת עם השנים ונעשית מרירה. אחרי שהתאלמנה פחות מ־21 שעות אחרי חתונתה, היא נודעה באזור ככלה האלמנה מהמפלים - עד שהיא עצמה משוכנעת שהיא מקוללת או שעוצמת תשוקתה היא שדחפה את גילברט לקפוץ. ההתאבדות שלו רודפת אותה ללא הרף. נישואיה השניים, שהיו חפוזים מדי, מתנהלים ממשבר אחד לשני ולעולם אינם יציבים, והטרגדיה שפוקדת אותם בעקבות פרשת "תעלת האהבה" מביאה אותה לניכור ולפרישות.

בחלקו השני של הרומן אוטס מפנה את הזרקור אל הדור הבא - שלושת ילדיה של אריאה. ההחלטה ללדת שלושה, אגב, נולדה גם היא בצל הטראומה: "כשאת יודעת שבעלך עלול לעזוב אותך... את חייבת שיהיו לך ילדים". ורק כשהיו לה שלושה ילדים יכלה אריאה לומר לעצמה "המשפחה שלי שלמה".

הבכור, צ'נדלר הלמדן המופנם שנובר ללא לאות בפרשה ששינתה את חיי אביו; אחריו - רויאל, הילד המועדף על אמו שמאיים לכרוע תחת עול אהבתה המופרזת; וג'ולייט, היורשת מאמה את הכישרון למוזיקה, אבל כמותה מהלכת על הקו הדק שבין חיים למוות. שלושתם גדלים בתחושת אשמה ובושה, וכשאביהם מת בתאונה לכאורה הם אינם מסוגלים להתאבל עליו. מות בעלה הראשון של אמם ממשיך גם הוא להטיל צל על חייהם המוקפים שקרים, אי־אמון, תאוות בצע ורצח.

גם אם פה ושם אוטס מתחככת (אך אינה נופלת לתוכן ממש) בקלישאות, היא מצליחה לתת לכל אחד מהם קול צלול משל עצמו ולהקיף אותם בדמויות מעניינות - מהעיירה, מקרב עורכי הדין, שכנים וקרובי משפחה - שמעניקות לסיפור עומק ונוטעות אותו היטב בהיסטוריה האמריקנית של אותה עת.

"המפלים" הוא מסע מסעיר במרחבי נוף נטורליסטיים אדירים ובמרחבי נפש פראיים לא פחות, ואוטס מנווטת בו את קוראיה ביד בטוחה. היא מציעה בסיומו סוג של גאולה, אך אין בה מזור לפצעים ולסימני השאלה שהיא פיזרה בסוגיות אהבה ונאמנות, ואלו נותרים כשהיו, כראוי לספרות גדולה.

ג'ויס קרול אוטס / המפלים, מאנגלית: אלינוער ברגר, הקיבוץ המאוחד וספריית פועלים, 519 עמ'