ספר השירה החדש של טינו מושקוביץ: החיים בדינמיט

מי שמחפש שירה נקייה ונעימה - לא ימצא אותה בספר "בטן אלפא", ספר השירה השלישי של טינו מושקוביץ ("גרינשפן", "400 עוף"), חתן פרס שרת התרבות למתרגמים לשנת 2018.

סימטריה דווקא יש בספר, בדמות משקל וחריזה, אבל גם הם לא הופכים את השירים להרמוניים, אלא מתפקדים יותר כמו ריתמוס של תופי מלחמה שמתופפים עצמם לדעת, או כמו תקתוק שעון מחריד ומאיים שנמצא ברקע ומעיד כל העת על קיומה של פצצה נסתרת שעלולה להתפוצץ בכל רגע.

שירי הדינמיט של מושקוביץ עוסקים בחיים עצמם, בגוף וביום־יום, והם בוטים ולא מתנצלים על כך. שירי השער שפותח את הספר, שמושקוביץ מכנה "בטן אלפא - פואמה", עוסקים בימי ההיריון של בת זוגו של המשורר, ואינם שירים רכים ונוצצים על הנס הטבעי של ההיריון, אלא שירים אינטנסיביים, חושניים ובוערים, שהמשקל הקבוע מעצים להדהים.

כך למשל בשיר "בטן", הפותח את מחזור השירים הזה, ולמעשה פותח את הספר: "כָּל כֻּלֵּךְ הָפַכְתְּ לְבֶּטֶן / כָּל גּוּפֵךְ הָיָה לְבֶּטֶן / כָּל גּוּפֵךְ הַקָּט הוּא בֶּטֶן / וְנַפְשֵׁךְ עַכְשָׁו הִיא בֶּטֶן / עֲגֻלָּה וּמְרַטֶּטֶת [...] אֶסֶּת אַתְּ - חָיָה בּוֹטֶשֶׁת, / עֶשֶׁת אוֹר אַתְּ, אֵשֶׁת אֵשׁ אַתְּ". החזרות הרבות, המשקל הסימטרי (טטרמטר טרוכאי), החריזה והעושר הצלילי הופכים את השיר למעין כישוף מהפנט, בנוסח המכשפות השייקספיריות ב"מקבת'", המציג את גיבורת הפואמה - הבטן ההריונית.

בהמשך השער, בשיר "בטן רבתא", מושקוביץ מציג את העליונות הנשית המוחלטת באופן דומה, ומכנה את אותה בטן "בטן אלפא", על משקל "זכר אלפא": "בֶּטֶן לָנוּ שְׁנֵינוּ בֶּטֶן / רַק אֶצְלִי הִיא בֶּטֶן בֵּטָּא – / סְתָם קְרוּם עוֹר עִם חֹר בָּאֶמְצַע / וְאֶצְלֵךְ זוֹ בֶּטֶן אַלְפָא / בֶּטֶן חַיִל בֶּטֶן רַבְּתָא". הפואמה נחתמת בשיר חרוז ושקול על הלידה עצמה: "טַל יָלְדָה יַלְדָּה בַּלַּיְלָה / טַל יָלְדָה בַּבַּיִת בַּת / בָּאוֹרוֹת, דְּלוּקָה כְּמוֹ לַמְּפָּה / עַל אַלְפַּיִם קִילוֹוָאט // מִן צוּרַת חַיִּים נִמְרֶצֶת / בַּת אַלְפַּיִם אֵבָרִים / עָפָה, טָסָה, מִתְפּוֹצֶצֶת לְאַלְפַּיִם עֲבָרִים". ההתפוצצות העתידנית והפרועה של הלידה, המלווה בתופי המשקל והחריזה, נחתמת ברוגע ובנימת שיר ערש: "בְּדִמְמַת צִיפָה וְרַחַף / נִשְׁקָפוֹת אֶל אוֹרִאשׁוֹן / שְׁתַּיִם בְּנוֹת אַלְפַּיִם נַחַת / בִּמְנוּחַת אַלְפַּיִם שׂוֹךְ".

הספר, שכריכתו צבועה אדום בוהק, מתאר באותה עוצמה אדירה של תיאורי ההריון והלידה גם תמונות משירות צבאי. זאת, בפואמה השנייה בספר ששמה "מטכל"י". כך למשל: "עָרוּם בְּלִי גַּרְבַּיִם / סוּמָא מֵהַתַּחַת / טָחוּב בְּהַכְנֵס לְסוּפָה מְמֻגֶּנֶת / הָפוּךְ בַּקְּרָבַיִם / אָלֶרְגִּי מִפַּחַד", ובטון הומוריסטי יותר, בשיר ששמו "איך עבר עלי הקיץ (חיבור)": "הִצְלַחְתִּי לַעֲשׂוֹת / בְּבַת אַחַת שְׁמוֹנִים שְׁכִיבוֹת סְמִיכָה / הִצְלַחְתִּי לְמַצּוֹת / מִסֹּלֶר, שֶׁמֶן, וּמֵי בֶּרֶז, / חַלְוָה לִמְרִיחָה".
שארית הספר מוקדשת לכתיבת היום־יום האפור והמייאש, המתסכל והמתיש, ולעיתים גם המגעיל ומעורר הבחילה, באותו טון בוטה, חושי ועוצמתי ובלוויית אותו תיפוף רב־כוח המושל גם בשני השערים הראשונים והמסעירים.

כך למשל בשיר המזוויע "מה מאיך", השיר החותם את הספר, מתאר כמטאפורה את החיים המעשיים ואת קידוש הפרגמטיזם והפריון, ובכלל את החיים האנושיים, בדמות הפיכת הכל לנקניק: "דָּם - ? / יִהְיֶה לְנַקְנִיק / וְלֹא יִשָּׁפֵךְ לָרִיק / אֶלָּא לְתוֹךְ מְעִי - / פּוּדִינְג פְּלָדָה מְקוֹמִי // שֶׁכָּל הֶדְיוֹט יִלְמַד, / אֵיךְ מְפִיקִים מִמָּה [...] מוֹעֲכִים סְחוּסִים לִגְלָדִין / עֲצָמוֹת מַקְצִיעִים לְכַדִּים / הַבָּשָׂר - גּוּשׁ חֶלְבּוֹן כָּבוּשׁ / וְאֶת כָּל הַגִּידִים, לְיִבּוּשׁ - // לִכְרִיכַת הַדְּבָרִים יַחְדָּו / לְהֶמְשֵׁךְ עֲשִׂיַּת הֶמְשֵׁךְ // שֶׁכָּל אִידְיוֹט יֵדַע - / מָה מְכִינִים מֵאֵיךְ". 

טינו מושקוביץ / בטן אלפא, הוצאת ברחש, 85 עמ'