דווקא בתקופה הקשה הזאת, כשנדמה לא פעם שסוף העולם בדרך, עולה באנסמבל "קבוצת עבודה" הצגה חדשה בשם "לא סוף העולם" - פנטזיה רומנטית מאת יגאל זקס ובבימויו, בהשתתפות מעיין בלום, אברהם סלקטר, מעין קילצ'בסקי ותמיר גינזבורג.
ההצגה, שתעלה בתיאטרון תמונע ב־24 בינואר, היא סיפור אהבה פנטסטי בעולם שבו האמת היא לא בת ערובה של העובדות והציבור איבד אמון במדע, בשלטון ובאקדמיה. אולם כמו כל יצירה שנולדת ב"קבוצת עבודה", מדובר במחזה ישראלי מקורי עם אמירה רחבה הנוגעת לפוליטיקה ולחברה שלנו.
"התחלתי לכתוב הרבה לפני המלחמה, אבל השם בהחלט קיבל משמעות נוספת בתקופה האחרונה", אומר זקס, "וגם במחזה יש לו כפל משמעות: מצד אחד מדובר באנשים שיוצאים למסע לסוף העולם, כי הם מאמינים שהעולם שטוח, ומצד שני אלה גיבורים שחייהם הגיעו למבוי סתום והחיפוש אחר משמעות הוא התמודדות עם התחושה שלהם שזה סוף הדרך והעולם, שהעולם הולך ומשתגע, ושהם יתמודדו עם זה באמצעות מסע פנטסטי לגילוי האמת".
אתה כותב על אובדן אמון במערכות בתקופה שבה כולנו איבדנו קצת אמון.
"זה לא התחיל עכשיו, יצירת האמת האלטרנטיבית, רק שבאירוע משמעותי כמו מלחמה זה מכה בנו בפנים. היום אין היררכיית מידע, והאדם שמצלם בבית סרטון לטיקטוק שווה ערך לבית משפט או למכון מדעי. זה עידן הפייק ניוז. הטריגר לסיפור היה כשלמדתי שבארה"ב יש 2 מיליון אנשים אשר משוכנעים שהעולם שטוח, וגם בארץ יש קהילה הולכת וגדלה של אנשים שמאמינים בזה".
ובסוף יש פה אמירה רחבה יותר, כמו בכל היצירות שלך.
"אנחנו תמיד שואלים שאלות. המחזה עוסק באמת, באמונה ובאהבה, ובקשר ביניהן. התחלנו לעבוד על המחזה לפני המלחמה ואז הפסקנו, וכשחזרנו מצאנו את עצמנו בגל מטורף של תיאוריות קונספירציה. ניסינו להבין איפה אנחנו בתוך הבלגן, מה נכון ומה לא נהיה סובייקטיבי לגמרי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו