מושבניק בוהמי: הכוכב שיהונתן גפן היה מאחורי הקלעים

עם היוודעדבר מותו של יונתן גפן, עלתה בי מחשבה אינסטינקטיבית: אהבנו לאהוב אותו ושנאנו לשנוא אותו. כי בשנים האחרונות, הדמות של היוצר הגדול הזה לא תמיד השתלבה עם התבטאויות מקוממות שלו. כי הוא אהב את ארץ ישראל, אבל לא את כל ארץ ישראל; והוא אהב את העם אבל לא את כל העם.

קשה שלא לקשור בין פטירתו של גפן לביןפטירתו של מאיר שלובשבוע שעבר. שניהם אייקונים של הגמוניה תרבותית בעלת שורשים עמוקים שהולכת ומפנה את מקומה. גפן היה הכל בחבילה אחת, ולכן דור ילידי הארץ כל כך התחבר אליו. הוא היה חרזן והוא היה צנחן, הוא היה משורר וקצין, הוא היה מושבניק מהעמק ובוהמיין תל־אביבי. היתה לו נוכחות נרקיסיסטית של כוכב, אבל הוא היה בדרך כלל היוצר שמאחורי הקלעים.

הרנסנס הצברי החל מייד לאחר קום המדינה עם המסעות לסלע האדום, הלהקות הצבאיות ויחידה 101, והסתיים כעבור 20 שנה ב־1973 עם התרסקות השוביניזם הצברי במלחמת יום הכיפורים. גפן היה דמות בולטת בהתרסקות ההיא. כבר אז הוא היה כוכב עיתונות ומחבר פזמונים, אבל בדומה לדור הקודם, דור תש"ח, הוא גם הלך להילחם וחזר מהקרבות בסיני ומעבר לתעלה פצוע בנפשו.

הוא הוציא את יצירת המופת שלו "הנסיך הקטן מפלוגה ב'", והיה חלק מקבוצת עיתונאים שהוציאה מייד אחרי המלחמה את הספר "המחדל". הוא ביטא אז את תחושת המיאוס מהפוליטיקאים הכושלים ולא חסך בביקורת, אף שמשה דיין היה דודו והתגורר גם הוא במושב נהלל שבו גדל. "מדי פעם אני רואה את הפרצוף שלהם בעיתון או בטלוויזיה וחושב לעצמי, כמו בסצנות הרדיפה במערבונים סוג ב', Who are those guys? האם זה הצד של השריף או של השודדים? ואיזה קשר יש להם אלי? הרי הכי צעיר שבהם יכול להיות הסבתא שלי", כתב.

"באפי עולה עדיין ריח הגופות השרופות. כלב רעב מכרסם גווייה של האויב... הערב אני עוד צריך לגשת להורים של יורם, לאשתו של צביקה, לילדים של יואב... מאוחר בלילה אני אצעק מתוך שינה, 'חובש! חובש!' ושוב, בפעם השנייה בחיי, אצטרף למפלגת המטורפים הזמניים, הלומי הקרב, המתים בעודם בחיים".

כתסריטאי של הסדרה "חדווה ושלומיק" ומחבר שיר "הבלדה" הזכור של מירי אלוני, הוא כמעט בנה את הז'אנר של הסדרה הטלוויזיונית הישראלית. כמו קודמיו, חיים חפר ודן בן אמוץ, גפן זיהה את ההשתנות המהירה של החברה הישראלית ואיך כל דרדר הופך בן־רגע לבוקה,ואיך כל משלט הופך לעיר, ואיך סמוך הגדול ועבד מתגלגלים ונהפכים לנסיך הקטן ואיך שועלי שמשון הופכים לפלוגה ב' האומללה במבואות תעלת סואץ.

"אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי והכל היה נפלא עד שהגעתי", הוא כתב בשירו. הוא דחף את הפזמונאות האישית הרגשית שליוותה אותנו כמעט עד עידן הטיקטוק. ועכשיו אומרים שיכול להיות שזה נגמר.