"הדמויות בספרים שכתבת ננטשו": הסופר מאיר שלו הובא למנוחות בנהלל

אבידה גדולה לתרבות העברית: המונים ליוו למנוחות הבוקר (שישי) בבית העלמין בנהלל את אחד מגדולי הסופרים, המחזאים והפובליציסטים הישראלים, מאיר שלו, שהלך לעולמו בערב החג השני של פסח בגיל 74 ממחלת הסרטן. מי שרבים מספריו הפכו רבי מכר בתרבות העברית, ויצירתו הייתה לנכס צאן ברזל, הובא למנוחת עולמים מוקף במאות חברים, שכנים, בני משפחה ואישי ציבור.

שלו הלך לעולמו לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן, להתמודדות עמה התייחסה בתו זוהר בהספדה. "עם האבחון מגיעה הזכות להיפרד", פתחה את דבריה, "את רוב הדברים האינטימיים הספקתי לומר לו במהלך התקופה, ובעיקר בימיו האחרונים. להיות הבת של אבא שלי זה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים. זכיתי באבא מיוחד במינו שלימד אותי לנהוג בגיל צעיר, בהתחלה ברפת של יאיר ואחר כך בעיגול של נהלל, שלימד אותי לקרוא בגיל שלוש, לאהוב ספרים – אבל רק את הטובים". 

"השראה בחייו ובמותו" 

"ידעתי שיש לי ממך גב חזק, אוזן קשבת, לב רחב ומרפק כשצריך", אמרה זוהר. "הוא היה המגדלור שלי, מאיר את הדרך להצלחה, מוסר עבודה, יצירתיות והגשמה. תמיד יש לי לאן לשאוף ולהגיע באמצעות הדרך שהוא פרץ לעצמו. הוא עורר בי השראה גם באופן שבו הוא חי את חייו וגם באופן שבו קיבל את מותו המתקרב. הוא לא פחד מהמוות ולא ויתר על החיים.

רבים מספריו של מאיר שלו מתרחשים על רקע ראשית ההתיישבות היהודית בארץ ישראל, והם מתמקדים בהוויית החברה הישראלית הצעירה והמשפחה בתוכה. ספריו – ביניהם: "רומן רוסי" (1988), "עשו" (1991), "כימים אחדים" (1994), "יונה ונער" (2006), "שתיים דובים" (2013) – כולם רוויים במטאפורות ובסמלים מן המקורות, ורוקמים עור וגידים בצל החי והצומח הארץ-ישראליים. גם ההיסטוריה של העם היהודי ומדינת ישראל שזורה בספריו של שלו, שחלקם אף עובדו לסרטים ולמחזות עטורי פרסים. ברבים מספריו קיים יסוד אוטוביוגרפי. משתקפים בהם סיפוריו האישיים כילד בנהלל ובירושלים, ונופיה של הארץ בתחילת המחצית השנייה של המאה העשרים. ספרו האחרון שפורסם בחייו, "אל תספר לאחיך", ראה אור בשנה שעברה.

"יחד עם העצב שלנו - המשפחה, החברים והקוראים שנתגעגע אליו עד בלי די - ישנן גם הדמויות", הוסיפה זוהר. אלה שחיכו בסבלנות שיכתוב עליהן. רות המואביה שמחכה לרומן שהוא תכנן לכתוב עליה. רות ננטשה, ואני לא יכולה שלא לחשוב עליה ועל התסכול הגדול שהיא בטח חשה".

זוהר סיכמה את הספדה במילות תודה לאביה, מגדולי הסופרים העבריים: "הוא עבר לעולם הבא בתחושת סיפוק מהחיים. 'הבנתי מה הכישרון שלי והלכתי על זה עד הסוף', הוא אמר. עבורו יסודיות היתה ערך עליון. אבא, כל פעולותיך, מעשיך, יצירתך, כל ביטוי וכל מחווה היו בשבילי מקור השראה והערצה. אני שמחה, גאה, ובעיקר אסירת תודה שזכייתי להיות הבת שלך. היית הרבה דברים להמון אנשים, אבל תודה על מי שהיית בשבילי. אני אוהבת אותך".

"הלכת מאיתנו בחיוך, מוקף בפרחים מגינתך"

אלמנתו של מאיר שלו, רינה, ספדה לו בעצב, בכאב גדול ובגעגוע. "דסי שלנו, יומיים העולם בכה והמטיר ממטרים כבדים מהשמיים האפורים. הבוקר העמק רחוץ. העצים, השיחים, הצמחים והפרחים מבריקים לכבודך. העמק נפרד מאהובו, וגם אנחנו נפרדים מאהובנו. היה שלום, אוהבים אותך".

בנו של שלו, מיכאל, התייחס לסיפוריו של אביו. "תודה על כל הסיפורים שסיפרת לי, נתת כל כך הרבה, גם בחודשים האחרונים. הרפתקאות מרחיבות לב, מחוות של קרבה ואהבה. הלכת מאיתנו בחיוך מוקף בפרחים מגינתך, חייכת שוב. נהיה אפור וגשום. עכשיו כבר זהבהב-ירקרק כמו שאהבת. נוח אבא יקר".

פגישה בגינת בר

עם היוודע מותו של שלו, רבים ספדו לו, ביניהם נשיא המדינה יצחק הרצוג וראש הממשלה בנימין נתניהו. שלו, שלא היסס להביע את דעותיו ביחס לסוגיות שונות על סדר יומה של המדינה, היה מהפובליציסטים הזכורים וחדי הלשון שידעה החברה הישראלית. החל משנות השמונים פרסם טור קבוע בימי שישי בעיתון "הארץ", ולאחר כמה שנים עבר ל"ידיעות אחרונות"

"האהבה בינינו הייתה מובנת וברורה מאליה", ספד לו אחיו, צור. "אמרתי לך את המילים על כך בפשטות רק לפני כמה ימים, כשהיית על ערש דווי, כשקראת לי לחבק אותך. ואז בכית, גם כן לראשונה באוזניי, על מותך שלך שכבר שהה עם שנינו בחדר. הבעת קול ברור ונחרץ אל מול המציאות הישראלית המשתנה. קול שיחסר לנו במיוחד בתקופה זו.

"מוקדם יותר השבוע, כ-12 שעות לפני שנשמת את נשימתך האחרונך אמרת לי 'מתוק אחד'. אמרתי לך 'גם אתה מתוק' וצחקת. אמרתי שאנחנו עוד ניפגש. אני מייחל לפגישה שכזו, בגינת בר - אמיתית או דמיונית - על מפה טופוגרפית של העמק או של רוחנו. להתראות, אח יקר".