חינוך, ממלכתיות, ערבות הדדית וריבוי זהויות הם חלק מהנושאים שיעמדו במוקד "כנס ירושלים למסורתיות" שייפתח היום (שלישי). במסגרת הכנס ייערכו פאנלים, סיורים ברחבי העיר ומופעי מוזיקה, וגם יוצגו שתי תערוכות חדשות: "היכל תפילות אבודות", תערוכה אינטראקטיבית שיצרו רות חוף, בשמת חזן ומשה ולדמן, ו"מסורתית ודמוקרטית", שמעניקה פרשנות חדשה לסמלי המדינה, שאותה אצרו הדר ממרוד וחניאל אלמקייס.
"לקחנו מהעולם המסורתי את האלמנט של התפילה וביקשנו ליצור מרחב שהוא לא תחליף לתפילה, אלא כזה שמדגיש אותה ואת הדרך שבה היא יכולה להתקיים ולהתרחב במרחבים של היום־יום", מסביר משה ולדמן. "האנשים בתערוכה מתהלכים בעצם במרחבים של ההיכל, והם מוזמנים לצרף תפילות בכמה אופנים. יש אלמנטים שונים בתערוכה שמפגישים בין קודש לחול, בין היומיומי לנשגב. אנחנו מנסים להציע את התפילה כעמדה של התהלכות במרחבי השגרה שפוגשים את הקדושה. בכל ערב יש משהו שאנחנו קוראים לו 'תפילת ערבית'. אם השוטטות בתערוכה היא של היחיד, אז בכל ערב נערוך אירועי תפילה מקוריים של הציבור, מול מופעי פרפורמנס".
אתה לא מפחד שיאשימו אתכם שאתם קצת מוזילים את התפילה?
"אנחנו לא רוצים לפגוע בקדושה של התפילה, אנחנו גם כותבים את זה בהזמנה שלנו. זה לא תחליף לתפילה, אלא ניסיון להרחיב אותה אל תוך היום־יום. יש חשש, אך אין פה הוזלה".
"התערוכה שלנו נולדה מקולות קוראים שהוצאנו למעצבים", מספרת הדר ממרוד, "הנושא לקראת הכנס היה 'תור הזהב, הרשת המסורתית', ובעצם הצבנו אתגר אינטלקטואלי שמבקש לבדוק איך היתה נראית הממלכתיות הישראלית אילו הנרטיב של הציונות המזרחית היה בא לידי ביטוי והיה זוכה לחלק שווה בנרטיב הציוני".
לדבריה, "הדוגמה הכי מובהקת היא של יהל גמליאל, שעשה את סמל המדינה מחדש. הסמל המקורי של המנורה הוא דימוי רומי, והוא לקח את המזמור 'למנצח' מספר תהילים, שכתוב בצורה של מנורה, כלומר הפסוקים עצמם כתובים כמנורה, והוא החליף את זה בסמל של המדינה ויצר משהו שהוא תמונה שמשלבת דת ולאום".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו