הדור הבא של המוזיאונים? התערוכה הזו משנה את החוקים

ממיצגי מולטימדיה של קלוד מונה ווסילי קנדינסקי ועד גלריית NFT של נשים בולטות כקופות: תערוכת "Tomorrow" מצביעה על עתיד האמנות • יוזם התערוכה, דדי אלופר: "הדיגיטליות תחיה את העולם הזה"

מתוך תערוכת "Tomorrow", צילום: Lloyd Allen Tibayan

"התערוכה שלוקחת את האמנות 200 שנה קדימה", כך מגדיר דדי אלופר - המנהל האמנותי והיוזם בישראל של תערוכת "Tomorrow" - את ההפקה התרבותית הנוכחית שלו. מדובר בתערוכת מולטימדיה המתפרסת על פני כמה קומות וקונספטים: הקומה הראשונה מציגה את עבודותיהם של קלוד מונה ווסילי קנדינסקי, השנייה מוקדשת לאמני אר נובו כגוסטב קלימט, ובשלישית מוצגת גלריית NFT ובה אמנות פופ־ארט של נשים "בועטות" משלל תחומי חיים, ממלכת אנגליה ועד וונדר וומן - בדמות קוֹפוֹת. בקצרה, מדובר באקספוזיציה המציגה את יצירותיהם האיקוניות והמפורסמות של גדולי האמנים, ובהם גם פיקאסו - אך בגרסתן הדיגיטלית.

לצד התרשמות מאלמנטים של חדשנות טכנולוגית, והכרה בסיסית של מושגים חדשים שנכנסו לחיינו בשנתיים האחרונות כמו "אמנות ה־NFT", אין מנוס מלהתחבט בשאלה קריטית: אם מדובר ברידוד של היצירות - שכן מדובר בלא יותר מייצוג ממוחשב של נכסי צאן ברזל אמנותיים - או אולי, כפי שטוען אלופר, זהו השלב האבולוציוני הטבעי של עולם האמנות והתערוכות. "מה שהביא ליצירת התערוכה הזו הוא זמן הקורונה", אומר אלופר, אדם שהחל את דרכו בעולם המחול, בטרם עבר לתחום ההפקות המקומיות והבינלאומיות - שבמסגרתו גם יזם את התערוכה.

"כתוצאה מסגירה של פרויקטים בעקבות המגיפה השתחרר ציוד שמאפשר את הפעילות הזו. השוני בין תערוכות של מכחול ובד לבין תערוכות דיגיטליות מתבטא גם באוצרוּת שלהן. אלה קבוצות מחקר שנקראות Team Labs, מעבדות מחקר שחוקרות את ההתפתחות של האמנות הדיגיטלית. אבל מבחינת יצירה, מדובר ביוצרים לכל דבר ועניין. אם, לצורך העניין, במאה ה־19 האמן היה צייר, אז במאה ה־21 האמנים שלנו הם אמנים דיגיטליים. הקבוצות האלה כל הזמן מבריקות ובאות ברעיונות חדשים".

מתוך תערוכת "Tomorrow", צילום: Desperate-ApeWives

עבור משפחות עם ילדים וחובבי אמנות קלים מדובר בחוויה חינוכית ויזואלית מרשימה וקלילה למדי. היא מציגה את התמודדותם של ציירים והצורך שנוצר להמציא עצמם מחדש במאה ה־19, עם הופעת התמונה בעולם הצילום ב־1837. לצד כך, היא עוברת גם על תקופת האר נובו, ובהמשך מתמקדת בעשר שנים מחייו של ואן גוך, בתקופה שבה פעל מפריז. היא כוללת 80 מקרני לייזר, טכניקה של 360 מעלות, אוזניות אלחוטיות שמגוללות את סיפורה של כל תקופה וגם פופים לישיבה. מצד אחד מדובר בהנגשה של יצירות חשובות, שיש בה ערך לימודי. מנגד, קיימת הטענה הלגיטימית שגורסת כי האדפטציה הטכנולוגית מוזילה את הדבר האמיתי.

"האם תערוכה דיגיטלית מוזילה את האמנות? התשובה היא לא", הוא אומר. "מה שיחיה את המוזיאונים זו הדיגיטליות, מפני שהאמנות הקלאסית כבר קיימת בהם. אם תרצה לראות תערוכה של ואן גוך בהולנד - תלך פעם אחת, לא תבוא לראות אותה שוב. כנ"ל לגבי פיקאסו בספרד. לכן, שילוב בין העולמות האלה הוא שילוב מנצח. הוא תמיד משחק על החדש והעתידני אל מול הקלאסי. כבר רואים את זה בעולם. בתערוכות בניו יורק יש קומות שמשלבות אמנות דיגיטלית וקלאסית, גם בגרמניה. "אנשים מאוד אוהבים את התערוכה הזו, ומשך השהות בה נאמד בממוצע בין שלוש לארבע שעות", הוא מוסיף. "התגובות נהדרות ומשבחות, ואני יכול להבין מזה שהעבודה של מעבדות המחקר פשוט הצליחה. זו חוויה אחרת, לשבת על ספות ולצרוך אמנות במוזיאון".

 

תערוכת המולטימדיה Tomorrow מוצגת במוזיאון רמת גן עד 17 באוקטובר.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר