פראייר מי שלא ממחזר

היכונו, היכונו: בקבוקי משקה גדולים (ליטר וחצי ומעלה) יחוייבו בפיקדון החל מ-1 בדצמבר השנה, במסגרת הרחבת חוק הפיקדון. עד כה החוק חל רק על מיכלי משקה קטנים, שעליהם הוטל פיקדון של 30 אגורות: פחיות, זכוכית ופלסטיק. רוב מיכלים אלה נצרכים בבתי קפה ובמסעדות, בשונה מהבקבוקים המשפחתיים, שנצרכים בעיקר בבתים פרטיים.

ד״ר אורנית רז, מנכ״לית תאגיד המיחזור אל"ה: "מנגנון הפיקדון בא להבהיר לצרכן שלבקבוק השתייה יש ערך כספי, וכמובן גם ערך סביבתי. כ-1.6 מילארד מיכלי שתייה נמכרים בשנה. הצרכנים משלמים כחצי מילארד שקל פיקדון, וזכותם לדרוש אותם בחזרה. אם התעצלנו וזרקנו לפח - יצאנו פראיירים".

בקהילות, דוגמת קיבוצים, מושבים ואפילו בישיבות החרדיות, כבר הבינו שכדאי לאסוף במשותף את הבקבוקים ומהסכומים המצטברים לתת לקהילה ליהנות. ועדי בתים יכולים לצבור ביחד את הבקבוקים ולהפריש את הסכום המצטבר להפחתת תשלום ועד הבית, לגינון או לניקיון. ד״ר רז, חברת קיבוץ ניר עציון, מספרת שאצלם במשק במשך שנים אספו במרוכז את הבקבוקים לטובת הקהילה.

נברני אשפה

מאבק נסוב סביב החלטתה של השרה לשעבר גילה גמליאל למחזר את הבקבוקים הגדולים. באין תשתיות מתאימות שמנגישות את המיחזור, נראה שמדובר בעוד מס שהוטל על הצרכנים.

ההתנגדות מגיעה מכיוון בלתי צפוי. על פי חוות דעת של מי שמשמש היום מנכ״ל משרד האוצר, רם בלניקוב, אין הצדקה להטיל על הצרכנים הוצאה שנתית נוספת של 434 מיליון שקל. את חוות הדעת כתב לפני כשנה, לפני שנכנס לתפקידו במשרד האוצר.

אחת הבעיות המרכזיות היא התעשייה שצמחה סביב המיחזור, כולל מעורבות של גורמים מפוקפקים. לפי בלניקוב, הטלת פיקדון על מיכלים גדולים תוציא לדרך צבא של אספנים ונברנים, תופעה שלילית מבחינה סביבתית וחברתית.

״הטלת הפיקדון כאמצעי עיקרי לעידוד איסוף מיכלים תסיג לאחור את כל הצעדים שננקטו למיחזור וולונטרי, משיקולי טובת הסביבה והקהילה, שהניבו הישגים רבים, פרי חינוך והסברה", כתב.

בעיה נוספת: החוק הוחל על המיכלים המשפחתיים ללא הקמת גוף מוכר, כפי שנעשה בחוק האריזות ובפסולת האלקטרונית. אי הסדרה פוגעת במערך המיחזור, ביציבות המערכת ובעיקר בצרכן הבודד, שדמי הפיקדון כפי הנראה לא יחזרו אליו. קשה להתחמק מההרגשה שמדובר בחוק פופוליסטי, שלכאורה נשמע טוב אבל הביצוע יפגע בכיס של הצרכנים.

סופרים סרבנים

כיצד יתבצע המיחזור? כל בית עסק שמוכר מיכלי משקה שחייבים בפיקדון, מחויב גם לקבל את הבקבוקים בחזרה מצרכן שמעוניין להחזיר אותם. זה כולל כמובן סופרמרקטים, אבל גם מכולות, פיצוציות ואפילו חנויות נוחות. "אסור למקומות הללו לסרב להחזיר לצרכן את הכסף שלו, ואסור להם להגביל את מועדי קבלת המיכלים", מבהירה ד"ר רז. בית העסק יכול להציע זיכוי כספי, אך הצרכנים רשאים לדרוש את ההחזר במזומן. צרכן רשאי להחזיר עד 50 מיכלי משקה ביום לכל בית עסק.

במקרה שנתקלים בסירוב לקבל את המיכלים, ניתן לדווח למשרד להגנת הסביבה ואף להגיש נגד בית העסק תביעה אזרחית בבית המשפט לתביעות קטנות. "אני מאוד מקווה שהמשרד להגנת הסביבה יקים מערכת אכיפה אפקטיבית, וכך יבהיר לבתי העסק שהם אינם יכולים לצפצף על החוק.

לצערי, אנחנו מקבלים פניות רבות מצרכנים שטוענים שבתי העסק מנסים לנפנף אותם. חשוב מאוד שהצרכנים יהיו מודעים לזכויות שלהם״, אומרת ד״ר רז.

בחלק מהרשתות הוצבו מכונות אוטומטיות, אך חשוב להדגיש שהמכונה לא מייתרת את החובה להחזיר לצרכן את הכסף.

כל אחד רשאי להתקשר עם אל"ה, להצטרף כלקוח ולקבל שירותי איסוף. השירות ניתן ללא עלות כספית, אך מותנה בכמות מינימלית של מיכלים. "קיימים בשוק גורמים נוספים שאוספים בקבוקים", מציינת ד"ר רז, "אך אל"ה הוא הגוף היחיד שעובד ללא כוונות רווח. כל מטרתו להביא את בקבוקי המשקה למיחזור".

איך יתבצע מעתה מיחזור הבקבוקים הגדולים? המדינה, מסתבר, לא בנתה תשתית ראויה וגם לא מנגנון אכיפה. כרגיל בארצנו, הכל בידי שמיים.