להתראות באסון הבא

"מטבעו של אדם לרמוס כל מה שנמצא עלי אדמות" (המחזאי היווני אייסכילוס, 456 עד 525 לפני הספירה).

49 מעלות בקנדה, שריפות בלתי נשלטות ביוון ובישראל, חמסינים בסיביר, קרחונים מפשירים באנטרטיקה, שטפונות כבדים בגרמניה, שוויץ, בלגיה וסין. סקוטלנד נמסה, הטמפרטורות בה גבוהות ב-10 עד 15 מעלות מהממוצע. עונת השריפות בישראל מתארכת משמעותית מחודשי הקיץ למרץ עד דצמבר.

דו"ח האקלים של האו"ם שפורסם לאחרונה אינו מותיר מקום לאופטימיות יתרה ומעיד על נקודת האל חזור. 234 מדענים מובילים ביותר מ-60 מדינות מסכימים כי איחרנו את המועד.

אותם שלטים המזהירים מפני צונאמי והצפות בחופי ישראל, שהפכו קוריוז מטופש לסלפי, עלולים להפוך למציאות אפוקליפטית. בתי מלון לאורך החוף בסכנה, כי לא נבנו או חוזקו באלמנטים הנכונים. גם רציפים בישראל בסכנה דומה. הים עשוי להגיע לפתח בניינים.

החורף הקרוב יהיה קשה שבעתיים בצל המחסור בגז טבעי. מחירי הגז באירופה זינקו בקרוב ל-500% בשנה האחרונה. האם בישראל מתחילים להבין את גודל האסון?
משבר האקלים והסכנות שבפניהן ניצב כדור הארץ מעסיקים את מנהיגי העולם, ובראשם נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן וראש ממשלת בריטניה בוריס ג'ונסון, שעסקו בכך בנאומיהם באו״ם. 

לא יעזור דבר, המשרד הנשכח להגנת הסביבה, שאיש לא רצה לעמוד בראשו, יהפוך בשנים הקרובות לחשוב במדינות העולם במלחמה מול הטבע ובעד ההישרדות, ואולי אף יחליף בעתיד גם אצלנו את תקציב הביטחון, בעקבות אסונות טבע שיילכו ויתגברו.
כבר עתה תקציב המשרד להגנת הסביבה יגדל לכ־340 מיליון שקל לשנה לפעילות השוטפת. לראשונה יתווספו 625 מיליון שקל לשנתיים עבור תוכנית למאבק במשבר האקלים - סכום גבוה כמעט פי שניים מתקציב הבסיס של המשרד.

המשרד להגנת הסביבה יפעל להכרזה על מצב חירום אקלימי. עד 2050 התחייבה ישראל ל-0 פליטות גזי חממה. יעד ביניים לשנת 2030 קובע הפחתה של 27%. החזון הוא "הפיכת כלכלת ישראל עד 2050 לכלכלה מעגלית, השואפת למינימום פסולת ולהתייעלות מקסימלית בשימוש במשאבים".

הבעיה של כולנו היא שאסונות הטבע שהחלו לרחוש ולגעוש ברחבי העולם הם בלתי נמנעים ויילכו וייתעצמו. גשמים עזים והצפות, בצורות קשות באזורים אחרים. אזורי החוף יסבלו מעליית גובה פני הים והצפות חוף תכופות וחמורות באזורים נמוכים. החשש הגדול מהפשרה של קרחונים ואובדן קרח ים ארקטי בקיץ הוא כבר מציאותי בלתי נמנעת.

המדענים סבורים כי יש להפחית בעשור הקרוב באופן חד-צדדי וללא התחמקויות כמחצית מפליטות גזי החממה עקב פעילויות תעשייתיות ברחבי העולם, בעיקר בסין והודו. האזהרה הזו שניתנה לפני כעשור לא ממש השפיעה, וחלון הזמן הולך ונסגר.

גם אם יינקטו כיום צעדים משמעותיים בהפחתת גזי החממה, שינויי האקלים לא יעצרו בקצב הרצוי. זאת ועוד, מכיוון שכיום עדיין לא ננקטים צעדים משמעותיים בהפחתת פליטות מצד מדינות בתנופת תיעוש אדירה כמו סין, הודו ואף לא ארצות הברית, ניתן לומר בוודאות גבוהה כי שינויי האקלים יוסיפו להתרחש וישפיעו על כל תחומי החיים, בעיקר באזורים חופיים, מקורות מים, בריאות, מערכות אקולוגיות ומערכות טבעיות נוספות.

נזק אקולוגי כבד יתרחש, השאלה היא מתי ומה נעשה כדי למנוע את אסון שקיעת ערי החוף. אותה תעלומה מדוע תושבי חיפה העדיפו תמיד לגור על הכרמל ולא על הים תהפוך לטובתם.

התוכנית האסטרטגית הממשלתית צריכה לתת מענה לשינויי האקלים הצפויים בישראל עד סוף המאה ה-21, ובכלל זאת לאפשרות התחממות של עד 3 מעלות בחורף ועד 4 מעלות בקיץ. צפויה הפחתת משקעים באזורים מסוימים בשיעור שבין 10% ל-20%. תיתכן עלייה בהסתברות לאירועי מזג אוויר קיצוניים, כגון גלי חום, בצורות ושטפונות. אם לא יינקטו צעדי מניעה לצמצום החשיפה להשפעות של שינויי אקלים ואירועי מזג אוויר קיצוני, עלול המשק על ענפיו השונים להינזק כלכלית באופן משמעותי.

אומרים שממשלה בישראל לא מסתכלת קדנציה קדימה. לא במקרה הזה.

״ההסתגלות לשינויי האקלים הינה מעבר למנדט של משרד ממשלתי זה או אחר, לכן נדרשת אסטרטגיה ותוכניות פעולה לאומיות בין-משרדיות רב-תחומיות״, קובע דו"ח המלצות של המשרד להגנת הסביבה מלפני כ-4 שנים.

״היערכות והסתגלות הינם תהליכים ארוכי טווח, הדורשים מחויבות וגמישות כדי להגיב לידע ומידע חדשים. התוכנית חייבת להיות דינמית ואדפטיבית ולהיבחן אחת למספר שנים, על מנת לבחון את התקדמותה, לבדוק מידע חדש שנאסף ולשפר את ההיערכות. כאשר שינויי האקלים יהפכו שכיחים יותר, יש צורך להשקיע בתוכניות ממוקדות המיועדות להסתגלות לשינויים. הצעד הראשון הוא לקיחת אחריות על הנושא על ידי הממשלה״.

196 מדינות בעולם, ביניהן ישראל, התחייבו לפני כ-5 שנים בהסכמי פריז להיערך לאזהרות המדענים ולפעול להגבלת הטמפרטורה ל-1.5 עד 2 מעלות צלזיוס עד סוף המאה, בהשוואה לתקופה הקדם-תעשייתית.

אין מנוס מצונאמי

על פי המחקרים, צונאמי הטביע חלקים מערי החוף בישראל לאורך ההיסטוריה. צונאמי גדול מתרחש בממוצע אחת ל-200 שנה, והאחרון שבהם היה בשנת 1759. רעידת אדמה או תהליכים ארוכי טווח לאורך החופים הם הבסיס לחשש מפני צונאמי.
הנמל ההורודיאני בקיסריה שקע תחת גלים בגובה שבין 16 ל-40 מטר. המים הגיעו עד למרחק של 1.5 עד 3.5 ק"מ מקו המים אל היבשה. על בסיס חפירות ארכיאולוגיות, כך גם אירע לפני יותר מ-9,000 שנה באזור תל דור.

דו"ח ממשלתי ומחקרים מדעיים מזהירים מפני צונאמי בישראל, שישטוף שטחים עד קילומטר וחצי לכיוון החוף בגלים תדירים בגובה של 5 מטר. על פי מחקר שנערך של פרופ' דניאל פלזנשטיין וד"ר מיכל לייכטר מהחוג לגיאוגרפיה באוניברסיטה העברית, הגלים עלולים להציף כחמישית משטחה של נהריה וחמישית משטחה של חיפה.

דו"ח הערכת סיכונים שהונח על שולחנה הממשלה קובע כי האזורים המועדים הם שפך הירקון בצפון תל אביב, שפך הקישון בחיפה ואזורי המרינה באשדוד ובאשקלון. את הדו"ח חיברו ד"ר עמוס סלמון וחוקרים מהמכון הגיאולוגי. הוא כולל, מפת סיכונים המצביעה על האזורים בעלי הפוטנציאל הגבוה ביותר לסבול מהצפה במקרה של גל צונאמי.

למרות שעברו 12 שנים מאז הונח דו"ח הצונאמי על שולחן הממשלה, אין עדיין תוכנית מוסדרת להקמת בניינים שיעמדו בפני הצפות. תמ״א ים.

ומה לגבי שטפונות? גם בלי צונאמי הסכנה קיימת למבנים לאורך הנחלים. בצפון הגעתון בנהריה כבר הוכיח הנחל הזועם נזקי ענק, ללא פיצויים הולמים. ומה לגבי הקישון בחיפה, נחל חדרה, הירקון ונחל לכיש באשדוד?

מקום לאנרגיה מתחדשת

אבל איך כל זה קשור לנדל״ן ולמוסף זה? כיום רק כ-6% מהחשמל מיוצר מאנרגיה מתחדשת, נתון עלוב ביותר ביחס למדינות מתקדמות בעולם. כמדינת סטארט-אפ ניישן מצבנו אמור להיות אחר.

ממשל ביידן הצהיר כי לאנרגיה סולארית יש פוטנציאל להניע 40% מהחשמל האמריקאי עד שנת 2035, מבלי לייקר את מחירי החשמל לצרכנים. בישראל הממשלה קבעה לאחרונה יעד לאומי חדש לשימוש באנרגיות מתחדשות - עד 2030 כ-30% מהחשמל שנצרוך יופק מאנרגיות מתחדשות.

יעד זה יושג בעיקר באמצעות התקנת פאנלים סולאריים בקירוי מבנים או על מבנים קיימים וטורבינות רוח. הרוח והשמש יספקו 48% מהחשמל בעולם עד 2050 - מה שידרוש שטחי קרקע של יותר מ-423 אלף קמ"ר. התחושה היא שאצלנו, לעומת שאר העולם, הדיבורים כמו חול, בגלל הראייה קצרת הטווח של הממשלה.

השאלה אם יש בישראל, הנאנקת תחת מצוקת הקרקעות, מספיק שטחים לקידום התחום. בדיוני המועצה הארצית לתכנון ולבנייה התגלה כי השטח הכולל הנדרש לטובת עמידה ביעד זה הוא כ-120 אלף דונם, כמו שטחה של תל אביב, מתוכם כ-36 עד 84 אלף דונם לפחות של שימוש בעייתי בשטחים פתוחים, שיחווה לא מעט התנגדויות דווקא מצד הירוקים. בחוק ההסדרים מדובר על הפחתת חסמי תכנון ובנייה, אבל בישראל מדובר בהצהרות שווא, כשהיתר בניה פשוט אורך 3 שנים.
מתברר שהבירוקרטיה חוגגת לא רק בכל הקשור לבנייה, אלא גם בטיפול האקולוגי בישראל. לאחרונה פורסם מכרז למתקן שישי להתפלה בגליל המערבי, ואף התקבלו 3 הצעות רציניות, אבל לצידו - 12 שנים של התנגדויות ועיכובים, כולל של משרד הביטחון.

בהודעת משרדי האוצר והגנת הסביבה נכתב כי "המכרז פורסם בהמשך להחלטת הממשלה מחודש יוני 2018 להגדלת כמויות המים המותפלים. המתקן, שהקמתו צפויה להסתיים בתחילת שנת 2025, יצטרף למתקני ההתפלה הקיימים באשקלון, באשדוד, בפלמחים, בחדרה ובשורק".

ומה עם המגזר הפרטי? האם הקבלנים חוסכים על ירוק? הקבלנים מתחייבים לתת כתף ויד לטובת הצלת כדור הארץ. ראול סרוגו, נשיא התאחדות הקבלנים בוני הארץ מצהיר: ״אין מנוס - משבר האקלים נמצא כאן ועכשיו. אנו הקבלנים תומכים בנושא ומעודדים את הממשלה לאמץ את התקנות וליישם בנייה ירוקה בכל הפרויקטים הציבוריים, ללא סייג והחרגה. על גורמי הממשלה הרלוונטיים לפעול יחד כדי להסיר את החסמים למיחזור פסולת בניין. יש לקצר זמנים, לתת מסלול ירוק בהליכי רישוי לבנייה ותשתיות ירוקות, לזרז את ההליכים הנוגעים להקמת תשתית מחזור מתקדמת ולתת העדפה לנושאים בעלי היקף ומסה בבנייה אל מול פריטים שמייקרים את הבנייה״.

לכולם ברור כי העתיד נמצא בבניינים מאופסי אנרגיה, המייצרים לעצמם את האנרגיה הנצרכת להם. המדינה חייבת לראות בהרחבת השימוש בחומרים ממוחזרים ובבנייה ביעילות אנרגטית אינטרס לאומי וליישמם כבר היום.